ביאר ב'נפש החיים' (ד, יא), שהגילוי האלוהי (הקב"ה), התורה וישראל הם עניין אחד, "שכל אחד מישראל – שורש נשמתו העליונה מדובק ונאחז באות אחת מהתורה, והיו לאחדים ממש". לכן אמרו חכמים: "מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר", ואין זה סותר את מה שאמרו שהתורה קדמה לכל דבר, "כי הכל אחד בשורשן". וכפי שדרשו חכמים: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלוֹהִים" – "בשביל התורה שנקראת רֵאשִׁית, שנאמר (משלי ח, כב): ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ. ובשביל ישראל שנקראו רֵאשִׁית, שנאמר (ירמיהו ב, ג): קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה', רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה" (ברא"ר א, ד; ויק"ר לו, ד; רש"י בראשית א, א).
כלומר, ישראל מבטאים את הרצון העליון של הבורא לברוא עולם ולהשפיע לו טובה וברכה, שכן כל חפצה של כנסת ישראל להשפיע טוב לעולם (אורות ישראל א, ד). כהמשך לכך ברא ה' את התורה, שהיא התוכנית של בריאת העולם, ובה מבוארת הדרך שעל ידה ישראל יתקנו את העולם. נמצא אם כן, שעל ידי לימוד התורה אנו מתקשרים אל שורשו הרוחני של העולם, ומבינים את תפקידם של ישראל, ואת הדרך שעל ידה יוכלו להתקשר אל ה' ולהמשיך אורה וברכה לעולם, כדי שיתעלה בלא גבול.
כיוצא בזה שאל התנא את אליהו הנביא (תדא"ר טו): "שני דברים יש לי בלבבי, ואני אוהבם אהבה גדולה – תורה וישראל, אבל איני יודע אי זה מהן קודם?". השיב אליהו: "דרכם של בני אדם שאומרים: תורה קדומה לכל, אבל הייתי אומר: ישראל קודמים". שכן "אם אין ישראל – אין תורה" (כוזרי ב, נו; אלשיך ואור החיים ויקרא כו, מד; שיחות הרצי"ה בא א, 6).
כיוון שתכלית בריאת העולם היא כדי שתתגלה בו התורה על ידי ישראל, נמצא שקיום העולם היה מותנה בקבלת ישראל את התורה. וכפי שאמרו חכמים (שבת פח, א), שמראשית הבריאה היתה הארץ יראה שמא לא יקבלו ישראל את התורה, "שהתנה הקדוש ברוך הוא עם מעשה בראשית, ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה – אתם מתקיימים, ואם לאו – אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו".
כהמשך לכך אמרו חכמים (זוהר תרומה קסא, א), שכל אדם מישראל שעוסק בתורה – מקיים את העולם: "כיוון שנברא העולם, כל דבר לא היה מתקיים עד שעלה ברצונו לברוא את האדם שיהיה עוסק בתורה, ובשבילו יתקיים העולם. ועתה, כל מי שמסתכל בתורה ומשתדל לעסוק בה, כביכול הוא מקיים את כל העולם. שכשם שהקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם, כך אדם שמסתכל בתורה מקיים את העולם. נמצא שהמעשה של בריאת העולם והקיום של העולם הוא התורה, שעל ידה נמשך השפע לקיום העולם. לפיכך, אשרי אדם שעוסק בתורה, כי הוא מקיים את העולם" (וכן בזוהר בראשית מז, א; ויקרא יא, ב).
הוסיף על פי זה ב'נפש החיים' (ד, יא): "והאמת בלתי שום ספק כלל, שאם היה העולם כולו, מקצה עד קצהו, פנוי חס ושלום אף רגע אחד ממש מהעסק והתבוננות שלנו בתורה, כְּרגע היו נחרבים כל העולמות, עליונים ותחתונים, והיו לאפס ותוהו חס ושלום. וכן שִפעת עולם או מיעוטו חס ושלום, הכל רק כפי עניין ורוב עסקנו בה". ועל כן נקראו תלמידי חכמים 'עמודים', שנאמר (משלי ט, א): "חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ, חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה" – אלו תלמידי חכמים שמעמידים את העולם. "אמר הקדוש ברוך הוא: אם זכה אדם ולמד תורה וחכמה – חשוב לפנַי כאילו העמיד כל העולם כולו" (מדרש משלי ט, א). וכפי שנאמר (ירמיהו לג, כה): "כֹּה אָמַר ה': אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה – חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי" (עי' נפש החיים ד, כה-כו).