באדם ישנם יצרים רבים שאינם מעובדים. כשהם נוטים לרעה הם יצר רע וכשהם נוטים לטובה הם יצר טוב. ונתן ה' לישראל את התורה כדי שיוכלו לתקן על ידה את יצרם ולהדריכו בדרך טובה, שכן התורה היא התוכנית שעל פיה ברא ה' את העולם כדי לגלות בו את ערכי האמת והטוב, וממילא לימודה מעצים את הרצון והיכולת להוסיף טובה וברכה לעולם. כלומר, על ידי לימוד מצוות התורה והלכותיה, האדם לומד להבחין בין טוב לרע, ועל ידי לימוד סיפורי התורה והדרכותיה, הוא לומד להתבונן בדרכי ההשפעה של הרצונות והיצרים על האדם לטובה או לרעה. וכן אמרו חכמים (חגיגה ג, ב), על דברי תורה שהם "מכוונים את לומדיהם מדרכי מיתה לדרכי חיים". וכן ביאר הרב קוק (אורות הקודש א, א): "חכמת הקודש היא נעלה מכל חכמה, בזה שהיא מהפכת את הרצון והתכונה הנפשית של לומדיה לקַרבם לאותה הרוממות שהיא בעצמה מתעצמת בה".
בשלב הראשון, לימוד התורה מסייע לאדם להתגבר על פיתויי היצר הרע, הן בכך שהוא מחליש את עוצמת הפיתוי שלו, והן בכך שהוא מעניק ללומד כוח להתגבר עליו. וכפי שאמרו חכמים (קידושין ל, ב): "בְּנִי, אם פגע בך מנוול זה – משכהו לבית המדרש. אם אבן הוא – נימוח, ואם ברזל הוא – מתפוצץ". וכן אמר תנא דבי אליהו (זוטא טז): "כל הנותן דברי תורה על לבו – מעבירים ממנו הרהורי עבירה, הרהורי חרב, הרהורי מלכות, הרהורי שטות, הרהורי יצר הרע, הרהורי זנות, הרהורי אשה רעה, הרהורי עבודה זרה, הרהורי עול בשר ודם, הרהורי דברים בטלים".
בשלב מתקדם יותר, על ידי לימוד התורה יצר הרע מתהפך ליצר טוב. שנאמר (דברים יא, יח): "וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם", דרשו חכמים (קידושין ל, ב): "וְשַׂמְתֶּם – סם תם, נמשלה תורה כסם חיים". שכך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: "בָּנַי, בראתי יצר הרע, ובראתי לו תורה תבלין". כלומר, התורה אינה מבטלת את יצר הרע, אלא הופכת אותו ליצר טוב על ידי תיבולו. וזאת משום שביסודו יצר הרע אינו רע, אלא הוא רצון גולמי, שבלא הַכְוונה פעמים רבות הוא נוטה לרע. ועל ידי לימוד התורה, האדם לומד בהדרגה לכוון את יצרו לטוב ולתקנו. וכן ביאר רבי צדוק הכהן מלובלין בכתביו.[7]
נמצא שעל ידי לימוד התורה, האדם משתחרר מהשעבוד ליצריו הרעים ומסוגל לגלות את רצונותיו הטובים. זהו שאמרו חכמים (אבות ו, ב): "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה". עוד אמרו (זוהר חיי שרה קלא, ב), "שהתורה היא כל החיים וכל החירות וכל הטוב בעולם הזה ובעולם הבא…" (נפש החיים ד, יז).
הוסיף הרב קוק, שאם אנו רואים ירא שמיים שלא התגדל בתורה, נדע שהרצון שלו אינו חזק, ולכן הצליח לתקן את עצמו במעט תורה, וממילא תיקונו בעולם מועט. וככל שיתגדל בתורה, יעצים וירומם את כוח הרצון שלו לקדושה ולטובה, ותיקונו בעולם יהיה גדול יותר (מידות הראיה רצון ב).
[7]. צדקת הצדיק רמח: "עיקר האדם הוא החשק שבלב, שבו הוא יתרונו על המלאכים, והוא הנקרא 'יצר' – יצר טוב ויצר רע. כאשר הוא מגביר חשקו לטוב – הרי זה טוב, ואם לאו וכו'. ואמרו ז"ל (סוכה נב, א): כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו, כי גדלות אחד על חבירו הוא רק כפי גודל החשק שלו לטוב, דהיינו כח היצר, כי יצר טוב ויצר רע אחד, זה לעומת זה…". ובצדקת הצדיק ריח: "עיקר היצר בתאוה", והוא גם שורש היצר הטוב לחמדת התורה. לכן כתב בצדקת הצדיק מד: "מי שיש לו תשוקה גדולה לתאות הגוף, אל יתעצב בזה לחשוב כמה פגום הוא שיש לו תשוקה כל כך, כי אדרבה, הוא כלי מוכן לתוקף אהבת ותשוקת דרישת האמת…". וראו גם בפרי צדיק תרומה ח.