אמרו חכמים (ברא"ר א, א), שבסדר הבריאה – התורה קדמה לעולם, ורק לאחר שברא הקב"ה את התורה, הכוללת בתוכה את כל האידיאלים והערכים שבעולם, "היה הקדוש ברוך הוא מביט בתורה ובורא את העולם". כדרך מלך שרוצה לבנות ארמון, שמכין תחילה תוכנית לבנייתו, כך ברא ה' תחילה את התורה, ועל פיה ברא את העולם. שנאמר (משלי ח, ל): "וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן", לשון אומנות, שהתורה היתה כלי אומנותו של ה', ועל ידה ברא את העולם. אָמוֹן גם לשון חינוך, כדרך אומֶנֶת שמגדלת את הילד, כך על ידי התורה ה' גידל את העולם (ברא"ר א, א).
וכפי שאמרו חכמים (זוהר תרומה קסא, א, בתרגום): "אשרי המשתדלים לעסוק בתורה. לפי שכאשר ברא הקב"ה את העולם, הסתכל בתורה וברא את העולם, ובתורה נברא העולם… מפני שכל הדברים והמעשים של העולמות כולם הם בתורה… שכתוב בתורה: בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלוֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם, הסתכל במילה זו וברא את השמים. בתורה כתוב, וַיֹּאמֶר אֱלוֹהִים: 'יְהִי אוֹר', הסתכל במילה זו וברא את האור. וכן בכל מילה ומילה שכתובה בתורה, הסתכל הקב"ה ועשה דבר ההוא…".
הוסיף וביאר רבי חיים מוולוז'ין ב'נפש החיים' (ד, י): "התורה הקדושה היא דיבורו יתברך, ובמאמר פיו יתברך, במעשי בראשית, נבראו העולמות כולם". "כי שורשה העליון של התורה הקדושה הוא בעליון שבהעולמות, הנקראים 'עולמות האין סוף'… ולכן בה נאצלו ונבראו כל העולמות, עליונים ותחתונים… נמצא שהתורה היא החיוּת והאור והשורש של כל העולמות".
כתוספת העמקה אמרו חכמים (זוהר ח"ב קכד, א): "התורה כולה היא שמו של הקב"ה, ומי שעוסק בה – כאילו עוסק בשם הקדוש. משום שהתורה כולה היא שם קדוש אחד, שם עליון, שם שכולל את כל השמות, ומי שגורע אות אחת ממנה – כאילו פגם בשם הקדוש" (וכ"כ רמב"ן בהקדמה לבראשית). כלומר, הקב"ה מתגלה על ידי שמותיו, ועל ידי שמותיו הוא ממשיך חיים לכל הנבראים. שורשה של התורה בגובהי מרומים, ושם היא מתפרשת כשמות של הקב"ה; וכשהיא יורדת להתגלות בעולם הרוח – היא מתפרשת כתוכנית לבריאת העולם; ובעולמנו היא מתפרשת לפי המתאים לנו, כדי להדריכנו לדבוק בה' וללכת בדרכיו.