י – מדרגות בלימוד שלא לשמה

שלושה סוגים של לימוד תורה 'שלא לשמה' ישנם: הסוג הגרוע הוא זה שאינו ירא שמיים, ולימודו אינו כדי לקיים את התורה אלא כדי להרע, כגון כדי לקנטר ולהתריס. עליו אמרו חכמים: "כל העוסק בתורה שלא לשמה – נעשית לו סם המות" (תענית ז, א); "וכל העושה שלא לשמה – נוח לו שלא נברא" (ברכות יז, א); "הלמד שלא לעשות – נוח לו שלא נברא… ונוח לו אילו נהפכה שילייתו על פניו ולא יצא לעולם" (ירושלמי ברכות א, ב).

הסוג השני, הלומד שלא על מנת לקיים את התורה. מצד אחד, כיוון שאין כוונתו לרעה, התורה אינה נהפכת לו לסם המוות. אולם מאידך, אין לו מעלה של לומד תורה. וכפי שאמרו חכמים (יבמות קט, ב): "כל האומר אין לו אלא תורה – אפילו תורה אין לו", שכן התורה ניתנה על מנת להורות את ערכיה ומצוותיה, שנאמר (דברים ה, א): "וּלְמַדְתֶּם אֹתָם וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשֹׂתָם", ואם אינו רוצה לקיימה, אין לו שכר על הלימוד. וכן אמרו (ע"ז יז, ב) על הלומד שלא על מנת לקיים את התורה: "כל העוסק בתורה בלבד – דומה כמי שאין לו אלוה", שנאמר (דבה"י ב' טו, ג): "וְיָמִים רַבִּים לְיִשְׂרָאֵל לְלֹא אֱלֹוהֵי אֱמֶת וּלְלֹא כֹּהֵן מוֹרֶה וּלְלֹא תוֹרָה". אמנם יש לקוות שהמאור שבתורה יחזירנו למוטב (ראו להלן הלכה יב).

הסוג השלישי, הוא הלומד מתוך יראת שמיים וכוונה לקיים את המצוות, אלא שהוא לומד גם לשם כבוד וכיוצא בזה. ואף שאין ראוי ללמוד לשם כבוד, וכפי שאמרו חכמים (נדרים סב, א): "לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלוֹהֶיךָ, לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ (דברים ל, כ) – שלא יאמר אדם: אקרא – שיקראוני חכם, אשנה – שיקראוני רבי, אשנן – שאהיה זקן ואשב בישיבה; אלא לְמַד מאהבה, וסוף הכבוד לבא". אולם כיוון שהוא לומד כדי לקיים את המצוות ולא כדי להשתמש בתורה למטרות רעות, אף שאין כוונתו טהורה, הוא מקיים מצווה, ומתוך כך יזכה ללמוד לשמה כדי להוסיף טובה וברכה לעולם. וכפי שאמרו חכמים (פסחים נ, ב): "לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אף על פי שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה – בא לשמה". ואף יש לו על כך שכר בעולם הזה, ועליו נאמר (תהלים נז, יא): "כִּי גָדֹל עַד שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ". אך אינו מגיע לדרגת העוסק לשמה, שעליו נאמר (תהלים קח, ה): "כִּי גָדוֹל מֵעַל שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ", שבזכות לימודו לשמה יזכה לחסד אלוהי ממדרגה שמעל השמיים. וכן דרשו חכמים (שבת סג, א), על הפסוק "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד" (משלי ג, טז), לַמְיָמִינִים שלומדים לשמה – אורך ימים וגם עושר וכבוד, וְלַמַּשְׂמְאִילִים שלומדים לשם עושר וכבוד – עושר וכבוד בעולם הזה, אבל לא אורך ימים (בעולם הבא). וכן אמרו (זוהר וישב קפד, ב): "אפילו מי שעוסק בתורה, ואינו עוסק בה לשמה כראוי – זוכה לשכר טוב ושלווה בעולם הזה". וכן ביאר המהר"ל (חידושי אגדות שם), שהואיל והם לומדים לשם כבוד ועושר "שהוא בעולם הזה – זוכים למדרגת עולם הזה בלבד, והוא עושר וכבוד".

עוד צריך לדעת, שכמעט לא ניתן להגיע בשלבים הראשונים של הלימוד למדרגה העליונה של לימוד תורה לשמה, כי בדרך כלל רק לאחר שהלומד יעמיק בייעודו של האדם בעולם, יוכל ללמוד לשמה. וכן נוהגים לעודד את הילדים והנערים ללמוד תורה בעזרת פרסים ובעזרת שבחים וכבוד. בשלב מתקדם יותר, מעודדים אותם ללמוד לשם השכר שהבטיח ה' ללומדי התורה בעולם הזה ובעולם הבא. לאחר מכן יזכו להתעלות ללימוד לשמה – לשם עצם המעלה הגדולה של לימוד דבר ה', מתוך אהבה לה' ולתורתו (רמב"ם תשובה י, א-ה). פעמים רבות גם מבוגרים שמתחזקים בלימוד התורה, בשלב הראשון לומדים כדי לזכות בשכר בעולם הזה או בעולם הבא, ורק לאחר שיזכו להבין את ייעודו של האדם, יזכו ללמוד תורה לשמה, כדי להוסיף טובה וברכה לעולם. לפיכך, הדרך להגיע ללימוד לשמה היא דרך לימוד שלא לשמה, וכדרך שעולים בסולם מהשלב התחתון עד העליון, ובתנאי שהשאיפה תהיה תמיד להתעלות אל לימוד לשמה (נפש החיים פרקים, ג).^[9]