התורה כולה היא שמותיו של הקדוש ברוך הוא, ולכן העוסק בתורה מתקשר אל ה' מקור החיים ומתברך על ידו. וכפי שאמרו חכמים (ברכות ו, א), שכל הלומד תורה – "שכינה עימו", שנאמר: (שמות כ, כא): "בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי – אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ". וכיוון ששכינה עמו, שם ה' נקרא עליו והכל יראים ממנו, שנאמר (דברים כח, י): "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ" (ראו נפש החיים ד, יט). הוסיף וביאר בספר ה'תניא' (ח"א ה), שעל ידי לימוד התורה, האדם זוכה לדבקות מיוחדת, שכן בעת הלימוד שכלו מקיף את דבר ה' שהוא לומד, וכשהוא שוקע בלימוד, הוא עצמו נעשה מוקף בדברי התורה, וכך הוא זוכה להתקשר ולהתייחד באופן מופלא עם דבר ה'.
עוד אמרו חכמים (אבות ו, א): "כל העוסק בתורה לשמה – זוכה לדברים הרבה, ולא עוד אלא שכל העולם כולו כדאי הוא לו, נקרא: רֵע, אהוב, אוהב את המקום, אוהב את הבריות, משמח את המקום, משמח את הבריות". שהואיל ועל ידי לימוד התורה נשלמת כוונת הבריאה, מתווספים על ידי לימודו חיים ושמחה לעולם.
כיוון שהלומד תורה לאמיתה מוסיף ברכה לעולם, גם הוא עצמו מתברך, וכבוד ה' חופף עליו כל היום, וכמו שאמרו חכמים (יומא לט, א): "אדם מקדש עצמו מלמטה – מקדשים אותו מלמעלה" (נפש החיים ד, טו). ואמרו חכמים (ע"ז יט, א): "כל העוסק בתורה – הקב"ה עושה לו חפציו".
ואם הוא לומד מתוך התמסרות ושקידה גם כשמצבו דחוק, הוא זוכה למעלה יתירה: "תפילתו נשמעת" ו"אין הפרגוד ננעל בפניו" (סוטה מט, א). לא זו בלבד, אלא שמצד מסוים מעלתו גבוהה ממעלת נביא, שעל הנביא רק לפעמים רוח הקודש שורה, ואילו החכם זוכה תמיד בלימודו לרוח הקודש (זוהר שמות ו, ב; צו לה, א; נפש החיים ד, כ; ראו פנה"ל אמונה ומצוותיה יז, ז).
הלומד בשקידה יזכה בעולם הבא להשגות גבוהות יותר לאין ערוך מאלו שזכה להן בלימודו בעולם הזה (נפש החיים ד, כא). זהו שאמרו חכמים (ב"ב י, א), על תלמידי חכמים שמנדדים שינה מעיניהם כדי ללמוד תורה בעולם הזה, שהקב"ה "משׂביעם מזיו השכינה לעולם הבא". וכן אמרו (חגיגה יד, א), על תלמידי חכמים "שמקמטים שינה מעיניהם על דברי תורה בעולם הזה – הקב"ה מגלה להם סוד לעולם הבא".
וכן אמרו חכמים (סנהדרין ק, א), על כל אדם מישראל שמקפיד על קביעת עיתים לתורה למרות מצבו הדחוק: "כל המשחיר פניו על דברי תורה בעולם הזה – הקדוש ברוך הוא מבהיק זיווֹ לעולם הבא… כל המרעיב עצמו על דברי תורה בעולם הזה – הקדוש ברוך הוא משׂביעו לעולם הבא".
לעיקר מעלת העולם הבא זוכים הדבקים בתורה לעתיד לבוא, אולם ככל שיעמיקו באמת שבה, כבר בעולם הזה יתחילו לזכות למעלת העולם הבא. ולכך התכוונו חכמים בברכתם (ברכות יז, א): "עולמך תראה בחייך, ואחריתך לחיי העולם הבא, ותקותך לדור דורים". עולמך תראה בחייך – שכבר בעולם הזה תתחיל לזכות למעלת עולם הבא.
מעלה מיוחדת יש למלמדי תורה, וכפי שאמרו חכמים (בבא מציעא פה, א): "כל המלמד את בן חבירו תורה – זוכה ויושב בישיבה של מעלה… וכל המלמד את בן עם הארץ תורה, אפילו הקב"ה גוזר גזירה – מבטלה בשבילו, שנאמר (ירמיהו טו, יט): וְאִם תּוֹצִיא יָקָר מִזּוֹלֵל – כְּפִי תִהְיֶה". וכן אמרו (סנהדרין יט, ב): "כל המלמד בן חבירו תורה, מעלה עליו הכתוב כאילו יְלָדוֹ" (עוד במעלת המורים, ראו להלן ז, ד-ו).