אמרו חכמים: "בשלושה כתרים נכתרו ישראל": "כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות". הכתר הוא סמל לכבוד, ושלושה סוגים של אנשים נכבדים ישנם בעם ישראל. מתוך שלושת הכתרים – שניים עוברים בירושה, וכתר אחד נקנה על ידי השתדלותו של האדם, והוא החשוב שבהם. "כתר כהונה זכה בו אהרן, שנאמר (במדבר כה, יג): 'וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם'. כתר מלכות זכה בו דוד, שנאמר (תהלים פט, לז): 'זַרְעוֹ לְעוֹלָם יִהְיֶה, וְכִסְאוֹ כַשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי'. כתר תורה הרי מונח ועומד ומוכן לכל ישראל, שנאמר (דברים לג, ד): 'תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה, מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב', כל מי שירצה – יבוא וייטול. שמא תאמר, שאותם הכתרים גדולים מכתר תורה, הרי הוא אומר (משלי ח, טו-טז): 'בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ, וְרוֹזְנִים יְחֹקְקוּ צֶדֶק. בִּי שָׂרִים יָשֹׂרוּ'. הא למדת, שכתר תורה גדול משניהם" (רמב"ם ת"ת ג, א, על פי יומא עב, ב).
לטווח קצר נראה שהשפעת כתרי הכהונה והמלכות גדולה יותר, כי השפעת התורה כמוסה ונסתרת. אך לטווח ארוך, השפעת התורה גדולה ועמוקה יותר, כי הזוכה לה מתעלה במחשבתו אל מעבר למגבלות העולם הזה, ועל כן יש ביכולתו לשנות את העולם לטובה, שמתוך חידושי תורתו – דבר ה' מתגלה יותר בעולם, ומתוך כך מתעוררים רעיונות מקוריים להוספת אמת וטוב בעולם, וכך העולם הולך ומתעלה ומשתנה לטובה.[12]
וכן כתב ב'נפש החיים' (ד, יח): "האדם המקבל על עצמו עול התורה לשמה לאמתה… הוא נעלה מעל כל ענייני העולם, ומושגח מאיתו יתברך השגחה פרטית למעלה מהוראת כוחות הטבעיים והמזלות כולם, כיוון שהוא דבוק בתורה ובהקב"ה ממש כביכול, ומתקדש בקדושה העליונה של התורה הקדושה, שהיא למעלה לאין ערוך מכל העולמות, והיא הנותנת החיות והקיום לכולם ולכל הכוחות הטבעיים. הרי האדם העוסק בה מחייה ומקיים את כולם, ולמעלה מכולם" (עפ"י זוהר פנחס רע"מ רטז, ב).
אכן, עובדה מפליאה היא בישראל, שאין מעמד נכבד ממעמדם של גדולי התורה, ולמעמד זה ראויים כל ישראל, ופעמים רבות בנים של עניים זכו להתעלות בתורה עד שנעשו גדולי ישראל. הנה, רבי עקיבא, שהיה עני ובן גרים, זכה להיות מגדולי ישראל שבכל הדורות. וכן הלל הזקן, שבתחילת דרכו היה עני מרוד ולמד תורה במסירות מתוך דוחק גדול – נתעלה ונתמנה לנשיא ישראל.
לפיכך, הרוצה לזכות בכתר התורה, צריך שלא ייגרר אחר התאוות, ולא יבקש לקנות תורה יחד עם עושר וכבוד, ולא יסיח דעתו לדברים אחרים, כדי שיוכל להקדיש את חייו ללימוד התורה. ואפילו אם יצטרך לשם כך לאכול פת במלח ולשתות מים במשורה ולישון על הארץ – ימשיך לעמול בתורה, כי רק מי שמוכן להתמסר בכל כוחו ללימוד התורה, יוכל לזכות בכתר התורה (עי' אבות ו, ד; רמב"ם הל' ת"ת ג, ו).
[12]. גם להלכה, כתר תורה חשוב מכתר כהונה. לכן כאשר כמה עניים נצרכים לצדקה ברמה שווה, ואין בקופה כדי לפרנס את כולם, יש להקדים כהן ללוי, ולוי לישראל, וישראל לממזר. במה דברים אמורים? בזמן שהם שווים בחכמה, אבל אם היה ממזר תלמיד חכם ולעומתו כהן גדול עם הארץ – ממזר תלמיד חכם קודם (שו"ע יו"ד רנא, ט).