ב – דרך אכילה מותר ודרך מלאכה אסור

פורסם בקטגוריה פרק יא - בורר. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/plus/01-11-02/

ב,א – בטעם שלושת הכללים

שלושה כללים נאמרו בדין בורר, שאם אחד מהם קיים הרי זה אסור מהתורה, ואם שלושתם אינם קיימים, אין כאן מלאכת בורר אלא כך היא דרך אכילה. ונבאר טעם רוחני לשלושת הכללים:

א) הבורר נוטל את הפסולת. שכן עיקר הבירור בהוצאת הרע מהטוב, וזה אסור בשבת, כי בשבת עלינו להתמקד בטוב, היינו באמונה וקליטתה, וכל עיסוק בפסולת עלול לפגום בכך. ויש להזכיר כי ישנם שני ביאורים בעניין הרע. בפשטות, חז"ל והמקובלים התייחסו אליו כדבר ממשי, שהשטן וחילותיו הם כוחות ממשיים שמשפיעים רעה בעולם, ומקטרגים ומענישים. לעומת זאת הרמב"ם והמהר"ל הגדירו את הרע כ'העדר'. ואלו ואלו דברי אלוקים חיים, שמצד האמת המוחלטת אין בו ממש, וכפי שיתברר לעתיד כשמלכות הרשעה כעשן תכלה. אבל בעולם הזה הוא נתפש כממשי. ולכך מכוונת כל עבודתנו בעוה"ז, להתעסק עם הרע ולהבדיל אותו מהטוב, ולהוציא ממנו את הטוב הבלוע בו. אולם שבת היא מעין עולם הבא, עולם האמת, ואין מקום להתעסק בה עם ממשות הרע כפי שהיא מתגלה לנו, וממילא אסור לנו להתעסק בברירה.

ב) במלאכת בורר מכינים את המאכל לאחר זמן, ואילו בדרך אכילה אוכלים לאלתר. כידוע חטאה הארץ, שבתחילה צווה ה' שתוציא 'עץ פרי' שיהיה טעם העץ כטעם הפרי, וחטאה הארץ והוציאה 'עץ עושה פרי'. שמתחילה היה ראוי שמיד יוכל אדם להיפגש עם הטוב, אבל מפני פחיתותו של העולם, לא קיימה הארץ את הציווי האלוקי, והעץ צריך קודם לצמוח ולגדול, ורק אח"כ מתוך כך בתהליך מורכב נוצר הפרי. כלומר יש צורך בתהליך של שכלול שמעלה את הטוב מן המצב הרע עד שהוא מתגלה. והמתעסק יותר מדי בתהליך עלול לשכוח את התכלית, את הכיסופים לטוב השלם. בנוסף לכך, יחד עם ההשתתפות שלנו בתיקון העולם, עלולה להיווצר גאווה פסולה. ולכן ניתנה לנו השבת, כדי שנחזור ונתמקד בתכלית, ונתבונן על העולם במבט כללי, שמדגיש את פעולתו של הקב"ה בבריאת העולם ובבחירת ישראל, ובטוב השלם שנמצא כבר עכשיו בפנימיותו של העולם. והמכין אוכל לאחר זמן, עוסק בתהליך, בפרטים החסרים, ועובר על מלאכת בורר.

ג) אם הוא משתמש בכלי הרי הוא בורר, אבל בדרך אכילה נוטלים את האוכל ביד. כל עניין הכלים בעולם הוא מפני החטא, שמתחילה הכל היה צריך להיות מזומן לאדם, וכי מה ימנע מה' להכין לאדם את כל צרכיו. וכך יהיה לעתיד לבוא, וכפי שאמרו חז"ל (שבת ל, ב): "עתידה ארץ ישראל שתוציא גולסקאות וכלי מילת". ועיקר העבודה תהיה עבודת מתנה והתנדבות, כדי להוסיף טוב ולא כדי ללחום ברע. אבל עתה, לאחר החטא, אנו נצרכים לעבודה ממש, בזעת אפיים ובפיתוח כלים שונים לצורך הכנת מזונות, בגדים, בתים וכיוצא בזה. הרי שהשימוש בכלים מבטא את חוסר שלימותו של העולם, ולכן כל שהוא נוטל את האוכל בכלי מבטא את ההתמודדות בפועל עם הרע, ולכן גם כשאדם עושה זאת לצורך אכילה לאלתר הוא עובר באיסור מלאכה בשבת. ויש כלים שאין שימושם מובהק למלאכה, אולם בכל זאת מסייעים לאדם, ואיסורם מדרבנן.

ב,ב – הערה 1 – ביסודות איסור בורר

גמ' שבת עד, א: "היו לפניו מיני אוכלין בורר ואוכל, בורר ומניח, ולא יברור, ואם בירר חייב חטאת". ונחלקו האמוראים בביאור ברייתא זו: לרב יוסף מותר לברור ביד ואסור בכלי (בקנון ותמחוי האיסור מדרבנן, ובנפה וכברה האיסור מדאורייתא). לרב המנונא מותר לברור אוכל מפסולת, ופסולת מאוכל אסור וחייב חטאת. לאביי מותר לברור בשבת לאלתר אבל אם אינו לאלתר אפילו לצורך אותו היום – אסור וחייב.

וכתבו רוב הראשונים, שכדי לא לעבור על איסור בורר צריך שיתקיימו שלושת התנאים, כלומר שיברור אוכל מפסולת, ביד ולאלתר. וכ"כ ר"ח, רב האי גאון, רמב"ם ח, יב, סמ"ג, רמב"ן, מאירי, רא"ש, רא"ה, ריטב"א, ר"ן ועוד. והביאור, שכל מה שנחלקו האמוראים בגמרא הוא רק בפירוש הברייתא, היינו על פי איזה כלל לבאר אותה. אבל על הכללים עצמם הם מסכימים (שיטה לר"ן בשם הרא"ה).

ב,ג – הדעות המקילות בתנאים הללו

כפי שכתבתי בהערה 1, יש מהראשונים שחלקו על שניים מהתנאים:

לעניין פסולת מתוך אוכל, דעת כמה מהראשונים שאם הוא בורר ביד לאלתר – מותר (תוס', רי"ד בספר המכריע, השלמה בשם הרא"ש מלוניל, רשב"א, טור). וכפי הנראה סברתם כפי שכתב רש"י על ההיתר לאלתר "שאין זה דרך הבוררין", כלומר בזה שהוא מתכוון לאכול לאלתר, גם אם יוציא את הפסולת, הרי זה דרך אכילה ולא כמלאכת בורר. והביא דעה זו בברכ"י סק"ה בשיו"ב. ואף שלא נפסקה הלכה כמותם, מצרפים אותם כסניף להקל, כמובא בבאו"ה שיט, ד, 'מתוך'. ועיין במנוחת אהבה ח"ב ז, 16.

ולפי הטור עפ"י תוס' ביצה יד, ב, דין בורר בשבת כדין בורר ביו"ט, ולכן אם האוכל מרובה מהפסולת – מותר להוציא את הפסולת ואסור להוציא את האוכל, כדי למעט במלאכה. ואם הטרחה בהוצאת הפסולת מרובה יותר, כי הפסולת מורכבת מחלקים קטנים, יוציא את האוכל. ואם הפסולת מרובה, כל התערובת מוקצה ואסור להוציא את האוכל.

ולעניין כלי. יש אומרים, שכדי לאכול לאלתר מותר לברור אוכל מתוך פסולת אפילו בכלי (תוס' ד"ה 'והתניא' בדעת רש"י ומעין זה בעוד ראשונים). ורשז"א (שולחן שלמה שיט, ב) נטה לומר, שכדי לאכול מיד, הכל יסכימו שמותר ליטול את האוכל מתוך הפסולת בעזרת כלי. ולכן התיר להשתמש בתיון, ובמלחייה אף שיש בה הרבה אורז. אך לא ברור אם סברתו מוסכמת. (בהש"ב פרק ט הערה 1*, הסביר בדעת רש"י ותוס', שגם אם אינו מתכוון לאכול לאלתר, אם הוא נוטל את האוכל מתוך הפסולת וביד – מותר. ודבריו צריכים עיון גדול).

פורסם בקטגוריה פרק יא - בורר. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן