הרחבות לפניני הלכה

חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

ו – שעון שבת והרחקת זמן פעולתו

ו,א – הסוברים שאסור לערוך שינויים בשעון שבת ומקורם

יש אוסרים לערוך כל שינוי בשעון שבת במשך השבת, מפני שלדעתם זה דומה לאיסור להסתפק מן השמן שבנר, כמבואר בגמרא (ביצה כב, א): "עולא איקלע לבי רב יהודה, קם שמעיה זקף לה לשרגא. איתיביה רב יהודה לעולא: הנותן שמן בנר חייב משום מבעיר, והמסתפק ממנו חייב משום מכבה! – אמר ליה: לאו אדעתאי. אמר רב: וקנבא שרי".

וכן מצאנו שגזרו חכמים במשנה (שבת כט, ב): "לא יקוב אדם שפופרת של ביצה וימלאנה שמן ויתננה על פי הנר בשביל שתהא מנטפת". והטעם מבואר בגמרא – שמא יסתפק בשבת מן  השמן שבשפופרת.

לדעת הרא"ש (ביצה ב, יז), האיסור מהתורה, מפני שהוספת שמן כמוה כהדלקה, וחייב, וקיצור משך זמן הבערה של הנר כמוהו ככיבוי. וכן נראית דעת רש"י בשבת שם. וכתב הב"י תקיד, שנראה שלדעה זו אסור לחתוך את חלקו התחתון של נר שעווה בעודו דולק. וכתב עוד, שכפי שאסור לחתוך את הנר, כך אסור להניח עליו, בעודו דולק, דבר שיגרום לו להיכבות מוקדם יותר. וכ"כ בשו"ע תקיד, ג, בשעה"צ כג, בשם בית מאיר. וגם ביש"ש ביצה ב, כח, כתב להחמיר בזה לכתחילה (וכ"כ בחזון עובדיה יו"ט עמ' נז. ונראה שהשו"ע יאסור גם להסיר דבר שכבר הונח על גבי הנר, כדי שידלוק יותר, וצ"ע. וע' אז נדברו ג, כה).

ועל פי זה כתב בשו"ת ישכיל עבדי (ז, כג), שאסור מן התורה לערוך שינויים בשעון השבת במשך השבת. שבזה שהוא גורם שהחשמל יפסיק להגיע למכשיר לאחר זמן, הוא ממש כנוטל השמן מן הנר ומקרב את כיבויו. וכ"כ בשו"ת החיים והשלום נ' (לרב כסאר), וכן דעת הרב מרדכי אליהו, ואבני ישפה ו, נ. וכ"כ בשו"ת אז נדברו (ג, כה; ח, לב) לגבי הזמן בו המכשיר פועל, אך כאשר המכשיר כבוי, מותר מן התורה לערוך בו שינויים, כפי שמותר ליטול שמן שבנר כבוי גם כאשר הוא עתיד להידלק, אלא שהדבר אסור משום מוקצה. וגם לאג"מ (יו"ד ח"ג מז, ד) אסור מן התורה לגרום לכיבוי או הדלקה באמצעות שעון שבת, ולשנות אותו כך שהמצב הקיים יימשך למשך כל השבת – אסור משום מוקצה. אלא שלא הסביר מה טעם האיסור לדעתו.

גם באול"צ ח"ג כ, ס"ס יא, כתב שאין לשנות את הזמן בשעון השבת, אלא שלא ברור מה טעמו. ובמנו"א ח"א כד, כח, אסר לאחר פעולת השעון משום שחשש שלא יבדילו בין פעולה הממשיכה את המצב הקיים שמותרת, לפעולה הגורמת לזירוז השינוי שאסורה. ובחוט שני א, קונטרס החשמל ו, כתב שאסור לערוך את השעון מפני שיש בזה חשש תיקון כלי. ע"כ. וכבר נתבאר לעיל טו, ג, שבדבר המיועד לכך, אין זה תיקון כלי, אלא כחלון המיועד לסגור ולפתוח לפי הצורך.

ו,ב – סברת המתירים

לעומתם, אחרונים רבים כתבו שאין איסור לערוך שינויים בשעון השבת (אם כי במקרים מסוימים היא תיחשב כגרמא, כפי שיבואר בהמשך). ראשית, מפני שאמנם לרא"ש האיסור ליטול שמן מן הנר מפני שממעט את זמן הבעירה שלו, אך לדעת התוס' ביצה כב, א, 'והמסתפק', קיצור זמן הבערה הוא גרמא בלבד. ומה שאמרו חכמים שאסור מהתורה ליטול שמן הוא מפני שבעת שנוטלים מן השמן, מחלישים את הלהבה, וכאשר מוסיפים לו שמן – מגבירים אותה. וכפי שהמטה את הנר כדי להגביר אורו – חייב משום מבעיר, כך הזוקף אותו מחליש אורו ועובר באיסור. ונראה שלדעתם מה שאסרו חכמים להסתפק מן הנר שבשפופרת, אינו אלא משום מוקצה (כפי שכתב הרמב"ם שבת ה, יב, ומזה משמע שדעתו כדעתם, וע' לח"מ שם), או גזירה שמא יבוא מתוך כך להסתפק גם מן השמן שבנר עצמו (ט"ז תקיד, ו). ולכן מותר (במקום הפסד) לחתוך את חלקו התחתון של נר שעווה דולק (באופן שאינו מתקן מנא), שכן למרות שממעט את זמן הבעירה, אין הלהבה נחלשת. וכ"כ המרדכי ביצה ב, תרפג; הגמ"י יו"ט ד, א; רמ"א תקיד, ג; וערוה"ש י. ולדעה זו, ברור שאין איסור הבערה וכיבוי בעריכת שינויים בשעון השבת, שכן בזמן השינוי בשעון השבת, אין כל השפעה על פעולת המכשיר.

ואמנם, המ"ב תקיד, כג, כתב בשם אחרונים שנכון להחמיר כדעת הרא"ש. אלא שבס"ק כ' כתב בשם אחרונים רבים (ב"ח ד, ט"ז ו, מ"א ז, גר"א ג, תפארת שמואל, א"ר) לחלוק על הב"י, שכתב שלפי הרא"ש אסור להניח על נר דולק דבר שיגרום לו להיכבות לאחר זמן. ולדעתם גם הרא"ש מתיר להניח על הנר הדולק דבר שיגרום לכיבויו. שהרי כאן אינו ממעט את גוף הנר, אלא רק גורם לכיבוי באמצעות דבר חיצוני. ואין זה דומה למסתפק מן השמן, אלא למניח כדי מים כדי שיתבקעו ותכבה הדליקה, שבזה גם הרא"ש מודה שמדובר בגרמא. וכ"כ אחרונים נוספים (כך משמע מח"א צה ושו"ת פעולת צדיק ח"ב, פד, וכ"כ בשועה"ר ט), וכתב במ"ב כה, שכן המנהג, לתחוב את הנר בחול ביו"ט, כדי שיכבה.

עוד נימוק להקל, שבהמשך הגמרא בביצה (כג, א): "אמר רב: קנבא שרי". ולדעת רי"ף יא, ב; רמב"ם יו"ט ד, ג; ורא"ש ביצה ב, יח, הכוונה היא שאם יש גזר עץ בוער, מותר לקחת גזרי עץ אחרים שמונחים לידו ועתידים לבעור, ובתנאי שהאש עוד לא התחילה לאחוז בהם. וכ"כ השו"ע תקב, ב. וכיוצא בזה כתבו המרדכי ביצה ב, תרפג; הג"א בשם או"ז, ויש"ש שם, שאם יש חתיכת חלב דולקת, מותר לקחת חתיכות אחרות שנמצאות לידה בקערה, אם עוד לא נימוחו. ועל פי זה אפשר לומר, שהחשמל שנמצא עדיין ברשת החשמל, לא נחשב כשמן שבנר עצמו, אלא כעצים שעדיין לא התחילו לבעור, וגם לדעת השו"ע, אין איסור למנוע ממנו להגיע למכשיר.

וגם ביבי"א ג, יח, שאסר לגרום לכיבוי הנר, כדעת הב"י בשם הרא"ש, כתב שאין לדמות דין זה לדין שעון השבת, כי שלא כמו בנר, שעון השבת הוא רחוק וחיצוני לאור או למכשיר החשמלי.

הרי שלדעת הרבה ראשונים (תוס' ודעימיה) האיסור בנר הוא רק כאשר בעת שנוטלים שמן או מוסיפים שמן הלהבה משתנית, ולדעתם אין כלל איסור לערוך שינויים בשעון שבת. וגם לרא"ש ודעימיה שסוברים שגם קיצור זמן ההדלקה או הארכתו אסורה מהתורה, לדעת רוב האחרונים זהו דווקא כאשר המעשה נעשה בשמן עצמו, אבל אם הוא נעשה על ידי דבר חיצוני שנוגע בנר אין איסור. ואף אם נאמר כב"י שגם בדבר חיצוני יש איסור, זהו דווקא כאשר הוא נוגע בנר עצמו, אבל בשעון שבת שאינו נוגע בנר עצמו, אין איסור.

ויש לציין שהרבה מדיוני האחרונים אינם נוגעים לשעונים שלנו, ודרך עריכת השינויים בשעון שבת שלנו אינה מפסיקה לשעה קלה את פעולת השעון אלא רק מאריכה או מקצרת את זמן פעולתו. ועיין באנציקלופדיה תלמודית כרך יח, בנספח לערך 'חשמל' ג, ד (עמודים תרפב-תרפו).

ו,ג – האם המתגים מוקצה

לדעת המתירים, הואיל ומותר לשנות את מתגי השעון בשבת, אין המתגים של שעון שבת נחשבים מוקצה. אולם בשש"כ יג, לג, כתב, שאם הזרם מנותק מותר להוציא את התקע מהשקע או לשנות את מצב המתג, כדי שכאשר שעון השבת יחבר את הזרם המכשיר לא יעבוד. אלא שיש לעשות זאת כלאחר יד, כגון במרפק, כדי להימנע מטלטול מוקצה בידיים. ושם בהערה קיב, ביאר שאינו נחשב סותר כפי שכתב החזו"א. ולעיל טו, ד, 2, כתבתי שאינו סותר מצד שהתקע מחובר לקרקע, כי הוא חיבור זמני שנועד להכנסה ויציאה.

אמנם לגבי מה שכתב בשש"כ שמתג שמחובר לקיר הוא מוקצה, ולכן צריך לשנות את מצבו במרפק, אינו נכון. שכן כתב מרן הרב (אורח משפט סז) שמתג שמחובר לקרקע אינו מוקצה, שהואיל ואין חשש שיבוא לטלטל אותו ברשות הרבים, אין בו גזירת מוקצה.

ו,ד – דעות המתירים למעשה באיחור הזמן

כתב בשמירת שבת כהלכתה (יג, כח, ובהערה צז; כג, הערה עה), שמותר להאריך מצב. וכן מובא מלשונו של הרב שלמה זלמן אויערבך בשלחן שלמה (שלד, טז, ב), על דחיית הכיבוי "שאין בזה חשש איסור כלל וכלל". וקירוב הדלקה הוא גרמא. וכן דעת יבי"א ג, יח, וע' בהליכות עולם ד, עמ' עא-עב (וכתב שהמיקל בגרם כיבוי יש לו על מה לסמוך). וכן התיר בארץ צבי עב, ובקיצור שולחן ערוך לרב חיים דוד הלוי עה, צב. ולכך נטו בארחות שבת כט, ט.[2]

ו,ה – המתירים להקדים את זמן פעולת השעון לצורך גדול

הקדמת פעולת השעון נחשבת 'גרמא', ולצורך גדול מתירים 'גרמא'. ואמנם באנציקלופדיה תלמודית כרך יח בנספח לערך חשמל עמודים תרעג-תרעד, מובאת דעת שו"ת בן יהודה קנ"א, שאין הפעלה על ידי שעון שבת נחשבת גרמא אלא פעולה ישירה. אבל לרוה"פ זוהי פעולת גרמא. וכ"כ מהר"ם שיק או"ח קנז; אבן יקרה מהדו"ג פה; חלקת יעקב א, מט. חזו"א או"ח לח, ב (אמנם לדעתו עריכת השעון שלא היה מחובר למערכת אסורה משום בונה. ועוד צ"ע שבספר קדושת שבת ח"א ע' עד, כתב שהחזו"א סובר שאינו גרמא). וכ"כ בשש"כ יג, כט; ויבי"א ח"ג או"ח יח. וכ"כ במנו"א ח"א כד, כט. וצריך להיזהר שלא לכוון את השעון שיחולל את הפעולה בזמן קרוב, שיש חשש שמא יפעיל מיד או סמוך מאוד, וכבר לא יהיה גרמא.

וכ"כ הרב ליאור בשו"ת דבר חברון תלג, שמותר לצורך גדול של שבת להקדים את פעולת השעון. וכן  נראה מדברי ציץ אליעזר (ח"א כ, קונטרס חשמל פרקים ה' ט'), שמעיקר הדין מותר שהרי זה כגרמא ואף גרוע מזה (אלא שמשמע שאסר משום מוקצה ע"ש).

עוד הובא בארחות שבת (ג, כט, בהע' כו, ובשבות יצחק גרמא טז, ב), בשם ריש"א, שעריכת שינויים בשעון שבת המיוחד לכך דינה כעשייה בידיים, ודחו דבריו, שמאחר שיש הפרש זמן בין המעשה לתוצאה, הרי זו גרמא. (וגם בקדושת השבת ח"א ע' עד, הביא את דעת ריש"א).

ו,ו – המתירים להקדים זמן פעולת שעון בלא צורך גדול

ויש מקילים יותר בגרמא, ולפי זה התירו לערוך כל שינוי בשעון שבת כולל הקדמת הכיבוי והקדמת ההדלקה, וכ"כ בשמ"ש ומגן ג, ה, לרב שלום משאש, וזה לשונו: "קנצי למלין דגרם כיבוי או גרם הדלקה מותר בין בשבת בין ביום טוב גם במקום דליכא פסידא. ויכולים להרים מחוגים או להשפילם כדי לגרום ההדלקה או כיבוי בזמן מאוחר. כי באותה שעה אינו עושה שום מעשה בגוף החימום. רק אחר כמה שעות כשיגיע הזמן אז יעשה פעולתו להדליק או לכבות, והוי רק גרמא בעלמא. ואין בזה לומר שכיון שהוקצה לביה"ש הוקצה לכולי יומא. שהרי גם בביה"ש לא הוקצה, ודעתו עליו לכל השבת או יו"ט שאם יצטרך לעשות זה שיוכל לעשות. שאין זה כפתור המדליק או המכבה. וגם בכפתור עצמו התירו הפוסקים ליגע בזמן שהוא כבוי, לאחר או להקדים ההדלקה". ובהמשך התשובה הזכיר את דעת הראשל"צ הרב מרדכי אליהו ודחה את סברתו. וכ"כ לפניו הרב יוסף משאש בשו"ת מים חיים צד.

ו,ז – הוצאת נורה והכנסתה בעת שהחשמל מנותק

כתב בשערים המצוינים בהלכה ח"ב קו"א צח, ח, שאסור משום בונה להבריג נורה לבית הנורה, ואיסור זה מדרבנן ואולי מדאורייתא. ואף אם יתכוון להוציא את הנורה מיד אחר השבת, כך שאינה קבועה שם, חיישינן שמא ישכח. ובמקום מצווה אפשר לבקש מגוי להבריג את הנורה על דעת להוציאה מיד אחר השבת. לעומת זאת, לשש"כ יג, לד (מהדורה ישנה), אם רגילים להוציא מזמן לזמן את הנורה מבית המנורה ושוב להחזירה, המיקל להוציאה בעת שהזרם מנותק – לא הפסיד. ובלבד שיעשה זאת כלאחר יד. ובשעת צורך גדול מותר אף להכניסה כלאחר יד. ויתכן שאין כאן מחלוקת אלא שבשש"כ דיבר על איזה מצב מיוחד, שרגיל להוציא ולהכניס את הנורה. אבל בדרך כלל הדבר אסור משום בונה.


[2]. ובספר מאור השבת ד, יד, קמט, כתבו בשם הרב הלפרין שיש חילוק בין השעונים שהיו בזמן הרב אויערבך לבין השעונים שבזמננו, שבהם היה מודה הרב אויערבך לאסור להאריך את ההדלקה כיוון שההדלקה נעשית ע"י הורדת הזיזים פנימה ויוצא שהאדם עושה מעשה חיובי והרי זה גרם הדלקה, מה שאין כן בשעוני שבת הישנים. אבל בשלחן שלמה רעז, בהע' ה מובא: "אודות שעוני שבת המצויים כיום שיש בהם כפתורים קטנים שע"י לחיצתם לבפנים ממשיך החשמל לדלוק… ונשאל מרן זללה"ה… ואחר שהתבונן אמר דגם הם מותרים הואיל ובפעולה זו מסלק את גורם הכיבוי, ואף שפעולה זו נעשית באופן חיובי אך בפועל אינו עושה שום דבר בנר עצמו רק גורם שהניתוק שהיה אמור להיות בשעה מסוימת לא יתבצע, ושפיר חשיב כסוגר דלת בפני הרוח שלא יכבה הנר".
לחוששים לדעת המחמירים, אם יעשו את השינויים בשעון בדרך של שינוי, יהיה זה ספק דרבנן. אמנם קשה למצוא דרך לעשות זאת בשינוי. ואולי על ידי מקל או בשניים שעשאוה. ועיין באנציקלופדיה תלמודית כרך יח בנספח לערך חשמל עמודים תרעג-תרעד.

תפריט