הרחבות לפניני הלכה

חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

א – איסור הדלקת נורות ומכונות חשמליות מהתורה

א,א – בחוט להט האיסור דאורייתא

אף שנחלקו אם האיסור להשתמש במכשירים חשמליים בשבת מהתורה או מדרבנן, מכל מקום מוסכם על רוב ככל הפוסקים שהדלקת נורה חשמלית או גוף חימום חשמלי שמתלהט אסורה מהתורה. שכן כתב הרמב"ם (שבת יב, א): "המחמם את הברזל כדי לצרפו במים – הרי זה תולדת מבעיר וחייב". ואם כן הבערת מתכת אסורה משום מבעיר. ואמנם יש סוברים שלדעת הרמב"ם, אם אינו מתכוון לצרף את הברזל אין בהבערת ברזל איסור תורה. וכ"כ במרכבת המשנה יב, ה, ואבני נזר או"ח רכט. ולכך נטה המהרש"ם ב, סו"ס רמו. וכך דעת הרב גורן (תחומין כו, עמ' 84).

אולם לדעת רוב הפוסקים, אין כוונת הרמב"ם לאסור מהתורה הבערת מתכת רק לצורך צירוף הברזל, אלא בכל מצב שיש תועלת מהבערת הברזל. וכ"כ בית יצחק יו"ד א, קכ; ב, לא; אחיעזר ג, ס; מלמד להועיל או"ח מט; רא"ז מלצר בהסכמתו לשו"ת חלקת יעקב ח"א; מחזה אברהם או"ח מא; מנחת יצחק ד, קמ; ציץ אליעזר ח"א כ, ו; ג, יז.

ולדעת הראב"ד, המחמם את הברזל עובר על איסור בישול, שכן חימום הברזל יוצר שינוי בהרכבו הכימי. וגם הרמב"ם מסכים שיש איסור בישול במתכת, שכתב בהל' שבת ט, ו, שאסור מהתורה להתיך מתכת או לחמם אותה עד שתיעשה גחלת, והוא תולדת מבשל. ובאר הלחם משנה יב, א, שאכן לדעת הרמב"ם יש בחימום מתכת איסור מצד בישול, ואחר שהיא מתלהטת יש גם איסור מצד מבעיר. והחזו"א או"ח נ, ט, כתב, שהדבר תלוי בכוונת האדם, שאם רוצה לרככו עובר על תולדת מבשל, ואם לצרפו עובר על מבעיר. ומכל מקום אפשר לומר, שכאשר יש תועלת מחוט הלהט או גוף החימום, גם הראב"ד יסכים שהאיסור מהתורה משום מבשל.

ויש שכתבו שלפי הראב"ד אין איסור מהתורה להדליק נורת להט וגוף חימום שמתלהט, שכן לדעת הראב"ד האיסור הוא רק משום בישול, וכאשר מדליקים נורת להט וגוף חימום אין רוצים לבשל את המתכת כלל. אולם רש"ז אויערבאך (בקובץ מאמרים 81-88) הוכיח שגם לרמב"ם וגם לראב"ד האיסור מהתורה. וכ"כ הרב ישראלי בעמוד הימיני כז. וכך מקובל להורות, וכ"כ הרב רבינוביץ' במלומדי מלחמה (סי' נו-סב), ובשיח נחום א, כו. וכתב שכך דעת הרב הענקין. ועיין באנציקלופדיה התלמודית כרך יח עמודים קעד-קעה; ילקוט יוסף שבת ח"ה עמ' קפו-קצ; יסודי הלכה ח"ב עמ' רסז-רעא; ומנו"א ח"א כד, ג.

א,ב – הפעלת מכשיר חשמלי אינה גרמא

היו שרצו לטעון שהפעלת מכשיר חשמלי היא פעולת גרמא, שכן זרם החשמל היה קיים, והפעלת המכשיר רק מסירה את המחסום העומד בפני החשמל, כדי שיוכל להמשיך לזרום ולהפעיל את המכשיר. ואע"פ כן יש שכתבו שחייב בשבת, שהואיל ודרך פעולת מכשיר זה בגרמא, הגרמא כאן היא 'מלאכת מחשבת', וכדוגמת הזורה לרוח, שבעזרת הרוח נעשית הזרייה. ויש מי שרצה לומר שהפעלת מכשירים חשמליים כמוה כהסרת סכר מים, שהזרימה הראשונה של המים נחשבת כוחו הישיר של פותח הסכר, והזרימה השנייה לא. ולכן הנצרך להדליק אור, עדיף שידליק מנורת חשמל ולא נר, כי במנורת חשמל רק על האור הראשון חייב ולא על מה שנמשך אח"כ (עיין באנציקלופדיה תלמודית ערך חשמל עמוד קנז-ח, הערות  18-26, ושם 32-35).

אבל דעת רוב ככל הפוסקים שהפעלת המכשיר החשמלי אינה גרמא, וכ"כ באורח משפט ע, ואחיעזר ג, ס. ועיין באנציקלופדיה תלמודית ערך חשמל בפרק הראשון (עמודים קנה-קנט). וכפי שלמדנו לעיל ט, ט, בכללי השבת, כל פעולה שנעשית כדרכה, אין בה היתר גרמא בשבת.

ולכן המדליק מכשיר בשלט נחשב כמדליק אותו בידיים. וכן המתקרב לדלת חשמלית וגורם לפתיחתה נחשב כעושה מעשה ישיר (כמבואר להלן בהלכה יא). וכן ההולך בשביל הפרטי לביתו, והתקין לו שם חיישן שמדליק פנס כדי להאיר את דרכו, נחשב כמדליק אותו בידיים (להלן טו).

א,ג – פעולה שנגרמת בעקיפין בלא כוונה נחשבת גרמא ובפסיק רישא מותרת

לדעת הרשב"א כוונת המעשה קובעת עד כדי כך שהיא מתירה מלאכה דאורייתא שמעוניינים בה. שעל כן התיר לסגור את דלת הבית כדי לשמור ביתו, למרות שהוא מעוניין גם לצוד את הצבי שבתוכו. וביאר בשלטי גיבורים שיסוד ההיתר מפני שהצידה נעשית בגרמא. היינו שאם היה מתכוון לצוד האיסור מהתורה, ואם מתכוון לשמור את הבית ומעוניין גם לצוד מותר. ואף שאין מקבלים את דברי הרשב"א, כאשר אין לאדם תועלת במלאכה ואינו מתכוון אליה והיא נעשית בגרמא, נראה שגם שאר הפוסקים יסכימו שאין בזה איסור. וכיוצא בזה נפסק לגבי פתיחת תריס בחדר שיש בו עציצים והכוונה לאוורר את הבית או להכניס אור, כמבואר ביחו"ד ה, כט, וכמובא להלן יט, ג. ועל פי זה כתבתי להלן בהלכה ד, שהפעילות המתרחשת בקרבי המנוע בעת העלייה למעלית נחשבת כגרמא בפסיק רישא (ועיין באנציקלופדיה תלמודית כרך יח, בנספח לערך חשמל פרק יד – מעשה כח וגרמא, עמודים תשנח-תשסט).

א,ד – הפעלת חיישנים בלא כוונה ובלא רצון

כאשר אדם הולך ברחוב וגורם לחיישנים לקלוט את דמותו ולצלמו או להפעיל פנס, אין פעולה זו נחשבת אפילו גרמא, ולכן היא מותרת לכתחילה כמבואר להלן בהלכה טו. שהואיל והוא הולך לתומו, פעילות החיישנים הנגרמת עקב כך בלא שהוא מעוניין בה כלל, אינה מיוחסת אליו כלל (עיין שבט הלוי ט, סט, ועיין בתחומין כג, עמ' 277).

תפריט