יד – פעילות חיישנים ברשות הרבים ובבית

פורסם בקטגוריה פרק יז - חשמל ומכשיריו. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/plus/01-17-14/

https://ph.yhb.org.il/mp3/01-17-14.mp3

יד,א – פעילות מצלמות וחיישנים

כפי שלמדנו בהלכה יג, כאשר יש לאדם רצון שפניו יקלטו במצלמה ויוקרנו על גבי מסך, אסור לו לעמוד מול המצלמה. אבל כאשר אין לו עניין בכך, אין בזה איסור. שכן לכל היותר הרי זה פסיק רישא דלא ניחא ליה בתרי דרבנן. האחד, שתמונתו אינה מתקיימת, השני, שהיא נעשית על ידו בגרמא. אבל באמת הוא אפילו אינו פסיק רישא, שהואיל והפעולה נעשית בגרמא וכדרך מתעסק, אפשר לומר שהיא אינה מיוחסת כלל אליו.

וכן התירו לעבור בשערים אל הכותל המערבי למרות שהתקינו שם מצלמות וחיישנים לגילוי מתכות. וכ"כ ביבי"א ט לה, להתיר הליכה בעיר העתיקה במקום שיש מצלמות, מפני שמדובר בפסיק רישא דלא ניחא ליה, ויש לצרף את דעת הרשב"א בצידת צבי, שהואיל והאדם לא עושה כלום רק הולך לתומו יש להקל. ושכן שמע שפסק רשז"א. ועיין בתחומין כה עמ' 441 בחילופי מכתבים בין הרב גולדברג והרב רוזן, וסוף דבר שמותר לשים מצלמות בעיר העתיקה מכמה סיבות: א) אין בזה כותב או רושם מהתורה. ב) יש רק הוספת זרם, ואינם חוששים להבערה בחשמל. ג) פס"ר דלא ניחא ליה וכלאחר יד. ד) בדרך כלל הוא לצורך גדול ולעיתים לדבר מצוה. (ועיין בדברי הרב שמואל רבינוביץ שם עמ' 454). וכיוצא בזה כתוב בארח"ש טו, הערה נה, בשם ריש"א והרב ואזנר, ובחוט שני ח"ד עמ' קסז.

וזה לשון שו"ת שבה"ל ט, סט: "אבל לא כן כשאדם אינו עושה כלום ממש, והולך לדרכו לפי תומו, ואינו מוסיף אף תנועה אחת למען מלאכה, אף שבגרמתו נדלק אור או דבר כיו"ב. בזה פשיטא, שכל זמן שאינו חושב ממש ללכת למען הדליק וכיו"ב, שאין אנו מצרפים הליכתו הרגילה לתוצאה הנ"ל, ואין כאן פעולה של מלאכה", והובא בתחומין כג, עמ' 277.

יד,ב – פעילות חיישנים בתוך בית

הבדל יסודי יש בין חיישנים ברשות הרבים לחיישנים שבתוך הבית, שאת החיישנים שבבית האדם מפעיל בעצמו לצרכו, ויש לו גם קצת תועלת בזה שהוא רואה שהנורות של החיישנים נדלקות, שעל ידי זה הוא יודע שהם פועלים. ולכן יש סוברים שאסור להתהלך בבית בעת שהחיישנים פעילים וגורמים להדלקת נורות, גם אם הן נורות לד (שלרוה"פ הדלקתם אסורה מדרבנן). וכ"כ בשו"ת הרב הראשי עמ' 174, בתשובה לנערה חוזרת בתשובה שבבית הוריה פועלים חיישנים כאלה, שלא תהיה בבית בשבת, ורק אם יגרם חילול השם וצער גדול, מותר לה לחכות שמישהו אחר יעבור ושתעבור אחריו. ועיין בקדה"ש ח"א 185.

אולם מכמה פוסקים משמע להקל, הואיל ואין לאדם תועלת בפעילות החיישנים בעת שאינם מפעילים אורות וכדומה. וזה שעל ידי נורות הלד הוא יודע שהמערכת פעילה, ניתן לדעת באופנים אחרים. ואם כן הוא פסיק רישא דלא אכפת ליה בגרמא. ופסיק רישא דלא ניחא ליה בדרבנן לדעת רוה"פ מותר, כמבואר לעיל ט, ה, ו. ק"ו בגרמא שאיסורו קל מאיסור דרבנן רגיל. וכן התירו במראה הבזק ה, עמ' 115, ובשיח נחום כה. וגם בארח"ש כו בהערה מו כתב שיש לדמות זאת לתשובת שבט הלוי ט, סט, שהובאה לעיל. אלא שאם סיפק בידו, נכון להדביק מבעוד יום כיסוי על הנורות ואז אפילו אם הן נדלקות אין לאדם תועלת בזה.

יד,ג – הליכה בשביל הגישה אל הבית שמפעיל פנס

אסור לאחד מבני הבית ללכת במקום שיופעל פנס, כגון ששעון שבת הפעיל את האזעקה משעה שתים עשרה ואחד מבני הבית הגיע לאחר מכן. וזאת משום שהדלקת הפנס מועילה לו לראות היטב את הדרך. אמנם בשעת הדחק אם יעצום את עיניו ניתן להקל, שהואיל ועיקר מגמת הפנס שם לצורך הרתעת גנבים ולא לשם אור, הרי שאין זו דרך הדלקה, וממילא כאשר הפנס נדלק באופן זה הוא נדלק בפסיק רישא וגרמא, ומותר בשעת הדחק. ואם אחת המגמות של הפנס הזה להאיר את דרכם של הבאים לבית, הרי שהדלקתו אינה גרמא אלא מעשה הדלקה רגיל שאסור מהתורה, וגם בשעת הדחק אין להקל בזה. ובארח"ש כו, הערה כב, כתב להיפך, שאם הוא לשם אור, הדלקתו על ידי גלאי היא שינוי כדי דרך הדלקה לשם אור ביד, ואם לשם אזעקה, הדלקתו באופן זה נחשבת כהדלקה בידיים. וגם אם נקבל שדרך הדלקת אור עדיין ביד או שלט, אבל לעניין הדלקת אור שנועד לאזעקה, אף שכך היא דרך הדלקתו, מ"מ אין רוצים בהדלקתו, והוא פסיק רישא דלא ניחא ליה שאיסורו מדרבנן.

לסיכום, אם אין לו דרך להיכנס לבניין אלא בשביל שההליכה בו גורמת להדלקת הפנס, אולי אפשר להקל אם יזחל שם באופן שאולי לא ייקלט וממילא לא ידלק הפנס, שאז הוא דבר שאין מתכוון. ואם קרוב לוודאי שידלק, אולי גם אז יוכל להקל, שאולי הדלקה באופן זה תחשב בשינוי, ועוד שיש סוברים שכל שיש סיכוי כלשהו שלא ידלק הוא עדיין דבר שאינו מתכוון.

פורסם בקטגוריה פרק יז - חשמל ומכשיריו. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן