הרחבות לפניני הלכה

חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

יח – פתרונות גרמא של מכונים שונים

יח,א – פתרונות גרמא של המכונים השונים

כפי שלמדנו, כל עשיית פעולה חשמלית בשבת – אסורה. ומאידך, למדנו (לעיל ט, ט) שכאשר אין עושים את הפעולה ממש, אלא רק גורמים להתרחשותה, אין בה איסור מן התורה. אבל חכמים אסרו לעשותה שלא במקום צורך גדול, וזהו ההיתר הנקרא 'גרמא'. ועל בסיס היתר זה, פותחו בדורנו מכשירים חשמליים שונים, שהמשותף לכולם שאינם פועלים כמו המכשירים החשמליים הרגילים שהאדם מפעיל אותם ישירות, אלא על ידי מנגנון מורכב יותר, שבו האדם משפיע על המכשיר רק באופן עקיף.

ראשית נקדים ונאמר שלכל הדעות, עצם העובדה שפעולת המכשיר מורכבת, איננה מחשיבה אותה כגרמא. וכ"כ במנחת שלמה (ח"א י, ב, ח): "אם אחד מסובב גלגל שקשור למערכה של גלגלים, פשוט הוא שכל הגלגלים שמסתובבים מחמת הכח הראשון של הסיבוב נחשבים ממש ככחו ולא ככח שני או כח כחו, היינו מפני שכולם מסתובבים ממש מחמת כוחו". כי הכלל הבסיסי ביותר בגרמא, הוא שהמלאכה נעשית בפועל על ידי כוח אחר, ולא על ידי כוחו של האדם. וכעת נסקור את העקרונות הנפוצים שמנחים את פעולת המכשירים שפותחו במכונים השונים.

יח,ב – הרב ל"י הלפרין (מכון מדעי טכנולוגי לבעיות הלכה) – מניעת המונע

לדעת הרב הלפרין, מותר מעיקר הדין לעשות מלאכה דאורייתא באופן של 'מניעת המונע'. למשל, אפשר לייצר 'מתג גרמא', שבתוכו מנגנון המאיר על קולט ומונע ממנו לפעול. ובשעה שלוחצים על המתג, מורידים מסך שמסתיר את האור מן הקולט, וברגע שהקולט אינו מואר, הוא פועל את פעולתו המקורית ומפעיל את המערכת. באופן כזה מייצר המכון, בין השאר, טלפון-שבת עבור בתי חולים. ואף שמעיקר הדין הוא סבור שאין בכך איסור כלל, למעשה כתב שאין להקל בזה לכתחילה, אלא להחשיבו כ'גרמא'. אלא שבמקום צורך שבו 'גרמא' מותרת ממילא, יש להעדיף אופן זה של 'גרמא' על פני אופנים אחרים (כשרות ושבת במטבח המודרני עמ' רפא ועוד).

ולהיתר זה קרא: 'מניעת המונע', היינו שמניעת הדבר שהפריע לפעולה להתחולל – איננה נחשבת מלאכה. וראייתו משו"ע רעז, א: "נר שמונח אחורי הדלת, אסור לפתוח הדלת כדרכו שמא יכבנו הרוח. אבל לנעול הדלת כנגדו, מותר". ובשועה"ר רעז, א, כתב: "אבל אם הדלת פתוחה כבר מותר לנעלה בשביל שלא יכבה הנר ואין בזה משום גרם הבערה…".

ואין זה דומה למה שלמדנו (סנהדרין עז, ב), שהמסיר את הסכר מפני המים – נחשב הדבר לכוחו. כי המים שמחוללים את הפעולה, כבר נעצרים בפועל על ידי הסכר. אבל הרוח שתפסיק לנשוב, ועל ידי כך להבת הנר תגדל, אינה נושבת שם עדיין. וכן האור שאמור למנוע את פעולת המכשיר, עדיין לא נמצא בשעה שמונעים ממנו להאיר. והרי זה כמו פותח סכר לפני שהמים הגיעו אליו, שאינו אלא מונע ממנו למנוע את זרימת המים (מעשה וגרמא בהלכה ד, יג; שו"ת מעשה חושב א, ג, ועוד).

יח,ג – הדין ב'מניעת המונע'

הטענה העיקרית נגד חידושו של הרב הלפרין, שאסור לנעול דלת תוך כוונה להגביר את עוצמת להבת הנר. והסיבה שמותר לנעול דלת כנגד הנר, מפני שהשינוי בעוצמת הלהבה זניח והאדם איננו מכוון אליו כלל (עיין לעיל טז, ד). ולכך התכוון שועה"ר, שכוונת האדם היא שהנר לא יכבה, אבל לא לשנות את עוצמת הלהבה, שאם היה מתכוון לשנות את עוצמת הלהבה היה דינו כמבעיר. שהסרת הרוח המונעת כדי להבעיר היא ממש כמו הסרת סכר בפני המים, שאין הבדל בין מי שמרים את הסכר עצמו, לבין מי שמושך ידית שהפריעה לסכר להתרומם. וכיו"ב כתב פרופ' לב בתחומין ב עמ' 57. וכן דעת הרב בקשי דורון בשו"ת בנין אב ד, יז, שמניעת המונע כמוה כבידקא דמיא, וכתב כן גם בשם רשז"א בספר החשמל בהלכה עמ' 70.[3]

יח,ד – מכון צומ"ת – 'גרמא'

למכון צומ"ת ישנם שלושה פיתוחים לשימוש במכשירי חשמל בשבת. הראשון הוא מכשיר 'גרמא', והוא מכשיר שמותקן בו מנגנון עם שעון פנימי, שסורק בכל כמה שניות את מצבו של כפתור ההפעלה. אם הכפתור נמצא על מצב כיבוי – לא יקרה דבר. אבל אם האדם לחץ על הכפתור, בסריקה הבאה יגלה המנגנון שהכפתור לחוץ – ויתחיל בפעולה. היתרון במנגנון כזה, שבעת הלחיצה האדם אינו עושה שום דבר אסור בשבת ("פעולה יבשה"), ורק בעתיד, תיגרם פעולת המכשיר. היישום הידוע ביותר לעקרון הזה, הוא עריכת שינויים בשעון השבת (כמבואר יז, ו). גם שם, מבוסס ההיתר על כך שהורדת ה'שיניים' של השעון איננה פעולה חשמלית, ורק לאחר שהשעון יגיע מעצמו למקום החדש, הוא יושפע מפעולת האדם.

רבים ממכשירי מכון צומ"ת מבוססים על עיקרון זה. למשל, ישנו חיישן נשימות לתינוק, המופעל רק כעבור מספר שניות מהסטת האדם את המתג. וכן ישנה מקלדת, שקולטת את לחיצת האדם רק כעבור מספר שניות. ועל כולם – 'שקע גרמא אוניברסלי', שהוא למעשה שקע עם מתג, שבעקבות הסטתו מגיע מתח למכשיר לאחר כחמש עשרה שניות, ובעזרתו ניתן בעצם לגרום להפעלת כל מכשיר חשמלי בשבת.

יח,ה – מכון צומ"ת – המשכת מצב מלאכותית

בתחומין כז, עמ' 63 והלאה ביאר הרב ישראל רוזן עיקרון זה ויישומיו: מכשיר כבוי נידלק למשך שנייה או שתיים בכל מספר שניות או דקות ומיד נכבה שנית, וחוזר חלילה. וכשאדם לוחץ על מתג מסוים, אז בפעם הבאה שהמכשיר נדלק, הוא לא יכבה כרגיל כעבור שנייה, אלא ימשיך לפעול. למשל, ייצרו דוד חשמלי שבו גוף החימום מתחיל לפעול מעצמו כל כעשר דקות למשך מספר שניות. כאשר האדם משתמש במים החמים, וגורם לכניסת מים קרים תחתיהם, יורדת הטמפרטורה של המים. לכן, בפעם הבאה שגוף החימום יידלק, הוא לא יכבה כעבור מספר שניות אלא ימשיך לפעול (עד לטמפרטורה של ארבעים מעלות שאין היד סולדת בה).

הרב רוזן שם מדמה שיטה זו להמשכת מצב בשעון שבת (כמבואר לעיל יז, ו), שמותרת לכתחילה גם שלא בשעת הדחק, כי איננה נחשבת אפילו כ'גרמא'. אלא שבאמת נראה, שגם באופן זה הוא 'גרמא', שכן ההיתר של שעון שבת שהתיר רשז"א שעליו נסמכו, הוא דווקא כאשר המכשיר דולק בפועל, גם אם התוספת תתבצע לאחר שייכבה ויידלק שוב. אבל להוסיף שעות הדלקה כאשר המכשיר כבוי – הוא 'גרמא' לכל דבר. ואין יתרון בכך שהמכשיר נידלק לכמה שניות, כי סוף סוף בשעה שהאדם לוחץ על הכפתור – המכשיר כבוי. ואי אפשר לומר שזו 'המשכת המצב', מפני שהיא נעשית לפני שהמצב בכלל התחיל.[4]

יח,ו – מכון צומ"ת – הוספת זרם חשמלי

חלק מהמכשירים של מכון צומ"ת מבוססים על עיקרון 'הוספת זרם חשמלי', על פיו השימוש במכשיר אינו בונה מעגל חשמלי חדש, אלא רק מגביר את עוצמת הזרם במעגל חשמלי קיים (עיין לדוגמא בתחומין כו, עמ' 83). למשל, הנהיגה בקלנועית מבוססת על כך שבהפעלת הדוושה, מתגבר או נחלש הזרם החשמלי שבמנוע, וכך משתנה המהירות, אך המעגל אף פעם לא נסגר או נפתח (מלבד בהתנעה ובכיבוי, שעדיין נעשים ב'גרמא').

וההיתר, מפני שלדעתם, הסיבה היחידה לאסור חשמל בשבת, היא לפי דעת רשז"א לחשוש לדעת הבית יצחק יו"ד לא, בהשמטות, ולדעת החזו"א שבת נ, ט. ולחזו"א שחשש לאיסור בונה ברור שאין איסור הוספה של זרם הואיל ואין נוצר בזה מעגל חשמלי. והבית יצחק דימה את השימוש בחשמל לאיסור מוליד ריח, ומבואר בגמרא (ביצה כג, א) שלהוליד ריח חדש אסור, אבל להוסיף ריח בבגד שכבר יש בו ריח – מותר.

אלא שלדעת מרן הרב קוק ודעימיה, איסור חשמל הוא משום מבעיר ומכבה (כמבואר בהלכה ב ובהרחבות). ולדעה זו, הוספת זרם חשמלי למעגל מחובר, הריהי כהוספת עצים למדורה בוערת. ולכן אין להשתמש במכשירים המבוססים על עיקרון של שינוי זרם חשמלי, אלא במקום פיקוח נפש, שאז טוב למעט באיסור לדעת המתירים. וכן במקום שאין פיקוח נפש אבל השימוש נעשה בדרך של שינוי, שאז גם לסוברים חשמל אסור מהתורה, כיוון שהופעל בשינוי איסורו מדרבנן, ובספק דרבנן, אפשר לסמוך על המקילים שחשמל אסור מדרבנן, ולהחשיבו כשבות דשבות.

יח,ז – האוסרים גרמא במכשיר שמתוכנן לכך

יש סוברים, שלא משנה כיצד פועל המכשיר, כיוון שהוא מתוכנן לגרום פעולה חשמלית אסורה, נחשב השימוש בו כדרך מלאכתו ואסור. כך דעת ציץ אליעזר כא, יג, הרב פיינשטיין, שבות יצחק גרמא, טו, טו, וארח"ש ח"ג כט, כז, בשם ריש"א, ובשו"ת בנין אב ד, יז. וכן משמע משו"ת אחיעזר ח"ג ס.

והרבה פוסקים כתבו שגם לו היה הדבר מותר מעיקר הדין, היה בזה משום פרצה בחומת השבת. שאם נתיר עשיית מלאכה באופן עקיף לצרכים חשובים ולצרכי מצווה, יפתחו בסופו של דבר מכשירים שיאפשרו לבצע כל פעולה בשבת ויאמרו שזו 'גרמא' מותרת. כ"כ בשו"ת עשה לך רב ז, כג; ובחוט שני ח"א עמ' רו, ובשם הרב שך, הרב קנייבסקי, הרב וייס והרב ואזנר; שבות יצחק שם וארח"ש שם, ובניין אב שם.

יח,ח – המתירים גרמא

ואילו לדעת הרב שלמה גורן והרב עובדיה יוסף הדבר מותר (תחומין א, עמ' 517-518), וכך משמע ממכתבי הרב ישראלי (תחומין ח, עמ' 47-48) והרב נויבירט (תחומין כו, עמ' 90) למכון צומ"ת. וכן דעת אשמר"ש יט, ז, שבאופן עקרוני אין לאסור מכשיר רק מפני שהוא מתוכנן לכך.

והרב אויערבאך נסתפק בדבר בכמה מקומות (ע' למשל מנח"ש ח"א ס"ס ט) ולא הכריע. ובשבות יצחק (שם) הביא בשמו שנטה לאסור. והרב רוזן העיד שהרב אויערבך הורה לו להיתר (תחומין שם), וכך מסתבר מדברים שכתב.

יח,ט – הלכה למעשה

למעשה נראה, שאם דרך השימוש במכשיר הוא כדרך שמשתמשים במכשיר כזה בחול – אסור להשתמש בו בשבת. ואף שבקרבי המכשיר שוכן מנגנון 'גרמא', כיוון שכך היא דרך פעולתם של מכשירים כאלה, אין לזה גדר של 'גרמא'. וכפי שכתבתי (לעיל ט, ט, ט), שגם כאשר מעשה יכול להיות מוגדר על פי הכללים כ'גרמא', אם הוא נעשה כדרך המלאכה, הרי שהוא אסור מדאורייתא, מפני שהכלל היסודי של 'גרמא', שהוא נעשה בשונה מכדרך שרגילים לעשות את המלאכה, שאז אם הפעולה נעשית ב'גרמא', היא אינה מיוחסת לאדם. אבל אם המכשיר פועל כדרכו, לא משנה כיצד המנגנון הפנימי שלו מורכב, כיוון שהוא עובד כדרכו, הפעלתו נחשבת כפעולה ישירה של האדם ואין לו דין 'גרמא'. כשם שאין דין 'גרמא' למי שמפעיל מכשיר חשמלי שחורש או טוחן, שהואיל וכך תכננו את פעולתו, אין פעולתו נחשבת כוח שני או כוח כוחו. וכשם שהפותח ברז של צינורות השקייה, גם אם הם ישקו במרחק של כמה ק"מ, אין זה כוח שני, כי כך דרכה של מערכת זו.

אבל אם המכשיר פועל כך שבעת לחיצת האדם על הכפתור לא מתרחש דבר, ורק לאחר שיהוי זמן משמעותי, מתעורר המכשיר מעצמו לבדוק האם לחצו על הכפתור, וכשמגלה שהוא לחוץ – מתחיל בפעולתו, נחשב הדבר כ'גרמא'. ומשך הזמן שיגרום שינוי משמעותי מדרך פעולת המכשיר תלוי בכל מכשיר לפי עניינו, שיש מכשירים שגם שיהוי של חצי דקה נחשב משמעותי לגביהם, ויש מכשירים שרק שיהוי של עשר דקות יחשיב את דרך פעולתם כשונה לגמרי ממה שמקובל, וכפעולה שאינה מיוחסת לאדם אלא רק נגרמה על ידו. הרי שצריך שני תנאים, האחד שלדעת בני האדם יש בדרך הפעלתם שינוי משמעותי מהמקובל, והשני, שדרך פעולתו לא תהיה במישרים, אלא כאחד הפטנטים שפותחו. ופעמים שמשך הזמן הרב שעובר מועיל לשני התנאים, שעל ידו נוצר שינוי ועל ידו נחשבת הפעולה ככוח שני, שדינו כ'גרמא'.

ואפשר שגם חלק מהמחמירים לעיל, יסכימו להתיר כאשר דרך פעולת המכשיר מתעכבת מאוד ושונה לגמרי מהמקובל במכשירים כאלה בימות החול. ובאופן זה, אין לחשוש כל כך לזלזול בשבת, הואיל והיתר 'גרמא' הוא רק לצורך גדול, ובנוסף לכך, מאוד לא נוח להשתמש במכשירים הללו, ומתוך כך יבינו אנשים שהיתר זה הוא יחודי לשעת הדחק.

ובאופן זה אין לחשוש לפרצה, שכבר למדנו, שכאשר מתירים כיבוי דליקה ב'גרמא', למרות שאפשר היה לחשוש שאנשים ילמדו מזה להקל לכבות דליקה בידיים, לא אסרו חכמים את הדבר. וגם רבי יוסי שאסר, דבריו נאמרו רק במקרים שבהם אדם בהול על ממונו (שבת קכ, א-ב). הרי שבדרך כלל, אין לחשוש שאם נתיר 'גרמא', ילמדו מזה להתיר מלאכה גמורה.

ואם בעתיד השימוש במכשירים כאלה ייעשה רווח – יצטרכו להרחיק יותר את זמן הפעולה, עד שיהיה ברור שמדובר בפעולה שנעשית בגרמא. מפני שכל יסוד היתר 'גרמא' מבוסס על שינוי מדרך המלאכה, וכאשר יהיו רגילים להפעיל מכשירים אלו כדרך קבע בשבת, כבר לא תהיה בהפעלתם שינוי. ואף שבימות החול ישתמשו בהם באופן שונה, והפעלתם תהיה מהירה, מכל מקום הפעלתם הקבועה בשבת תהפוך את דרך הפעלתם בשבת כסוג נוסף של דרך מלאכה שאין ההשהיה שבו נחשבת שינוי. והכל נקבע לפי הדרך שבה הפעולה נתפשת בעיני בני האדם. ובאופן זה אין לחשוש שמא ההיתר ב'גרמא' יגרום לפרצה בשמירת השבת. שכל אימת שיראה הדבר כקרוב לפעולה רגילה, כבר יאבד את מעמד ה'גרמא' ויאסר.

יח,י – דריכת אזעקה בגרמא

לכאורה לפי מה שכתבתי, כיוון שדורכים את האזעקה באופן קבוע בשבתות בדרך של 'גרמא', כבר אין בזה שינוי ויהיה אסור. אלא שמשני צדדים יש להקל. ראשית, כאשר דריכת האזעקה נעשית על ידי השהייה ממושכת, הרבה מעבר למקובל, ההבדל בין חול לשבת גדול מאד, עד שברור שהשימוש בשבת הוא שלא כדרך מלאכתו, וממילא אפשר עדיין להחשיב מעשה זה כ'גרמא'. שנית, מדובר על מלאכה שאינה צריכה לגופה, שכן היא אינה מייצרת דבר, אלא רק דורכת את האזעקה כדי שתפעל במידה ויבוא גנב, ועל כן איסורה מדרבנן. ואין לאסור משום עובדין דחול וזילותא דשבת, מפני שהדריכה היא פעולה שקטה, ורק אם יגיע גנב – הוא יפעיל את האזעקה.


[3]. באשמרה שבת ח"א יט, ז, כתב לדחות דעת הרב הלפרין מהגמרא שבת מו, ב, שלדעת ר"ש האיסור לטלטל נר דולק הוא רק משום מוקצה. והקשה, הרי ברור שעוצמת הלהבה משתנה בכך מפני הרוח שנוצרת תוך כדי ההליכה. ותירץ, שמכאן מוכח ששינוי עוצמת הלהבה אינו מלאכה האסורה כלל. וזו הסיבה שמותר לגרום לשינוי בעוצמת הלהבה ע"י נעילת הדלת, ואין ללמוד מכאן היתר לעשות בדרך זו מלאכות.
אבל דברי האשמרה שבת נדחים מפירוש רש"י ביצה לד, א, שהמביא את האור חייב אפילו אם הביאו לפני שהביא אחר את העצים, למרות שלא הבעיר דבר עם האש שבידו, וכתב רש"י שחייב "משום מבעיר את הגחלת, דכשהוא מוליכה היא מתלבנה מרוח הליכתו". ואולי יתרץ ששם מדובר בגחלת ואסור להוציא ממנה להבה, משא"כ לשנות את גודלה של להבה שכבר בוערת. ועוד קשה על דבריו, שמסתמא בגמרא מו, ב, מדובר שתוך כדי ההליכה גם השמן זז בתור הנר ומתקרב אל הפתילה, וקירוב השמן אל הנר הוא בוודאי איסור דאורייתא גמור, מפני שהוא מגביר את הלהבה (שבת יב, א), ובכל זאת לא אמרו שאסור לטלטל את הנר בגלל זה. ובכלל קשה לומר שאין בהגברת הלהבה תוספת הבערה, שכן להבה גדולה יותר שורפת יותר שמן. לכן ודאי שההיתר שם אינו בגלל שאין זו מלאכה, אלא מפני שאין האדם מתכוון לכך, כפי שנכתב למעלה.
[4]. עוד כתב בעמ' 71-73 שם, להביא ראייה מדין צידה. שאדם שישב על פתח בית שצבי בתוכו – חייב. אבל אם אחר כך התיישב לידו אדם שני, ואז יצא הראשון – השני פטור ומותר. הרי שהמשכת מצב מותרת. אבל נראה שיש מכאן ראייה להיפך, שהרי לא יעלה על הדעת שאדם יישב לפני הפתח ויחסום אותו ויצוד ויטען שהוא השני, והראשון עוד מעט יגיע… כך אי אפשר להמשיך מצב שעוד לא התחיל.ועוד כתב שיש לדמות דין זה למי שמוסיף שמן לנר כבוי, ואחר כך בא גוי והדליק אותו. ונראה שאין לדמות את הדברים, שכן ברגע שהגוי עושה פעולה, הפעולה כולה מתייחסת אליו, לעומת זאת כאשר ישראל עושה פעולה וסומך על כך שהיא תיגמר ע"י מנגנון אוטומטי – הפעולה כולה נחשבת שנגרמה על ידו (וכ"כ הרב רוזן עצמו בתחומין כה עמ' 441 ואילך). ועוד, שכאשר אחד שופת את הקדירה בידיעה שאחר כך יבוא אחר וידליק תחתיה אש, יש אומרים שחייב.

תפריט