הרחבות לפניני הלכה

חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

ב – איסור חשמל מהתורה או מחכמים

ב,א – דעת מרן הרב שהאיסור מהתורה משום מבעיר ומכבה

בדורות האחרונים, בעקבות גילוי כוח החשמל ורתימתו לשימוש האדם, התעוררה השאלה, האם מותר להשתמש בו בשבת.

לדעת מרן הרב קוק זצ"ל החשמל דינו כאש. וכ"כ באורח משפט עא (משנת תרצ"ד), לגבי השימוש ברמקול בשבת ויום טוב: "לכאורה כל פעולה שגורמים שיתהוה זרם אלקטרי הרי הוא מוליד אש, וכל הולדת אש הוי מבעיר. ונראה שאלה שרוצים לומר שהאש האלקטרי אינו בכלל אש שאסרה תורה להבעיר אותו, אין לזה יסוד, שמאחר שהתורה אמרה בסתם לא תבערו אש, כל מה שנקרא בשם אש הרי הוא בכלל זה. וסמך לדבר מברייתא דיומא כא, ב, שמונה שש אשות הן: יש אוכלת ואינה שותה וכו',[1] משמע שכל אופן הבוער ומחמם, באיזה צורה שתהיה הרי הוא בכלל אש, ואין לנו להוציא אותו מכלל האיסור של לא תבערו אש. והרי האש מן השמים, שהיתה על המזבח, נקרא בשם אש, והתורה אמרה את קרבני לחמי לאישי, ונקרא זה בשם אש, אע"פ שהיה לו תואר אחר ומשונה היה מהאש הרגילה שלנו, וכמש"כ בגמ' יומא שם, בברייתא, חמשה דברים נאמרו באש של מערכה, רבוצה כארי וברה כחמה, ויש בה ממש, ואוכלת לחין כיבשין, ואינה מעלה עשן, ומ"מ לא יצאה מכלל שם אש, וכהא דקיימא לן כבית הלל דמברכין בורא מאורי האש, משום שהרבה מאורות יש באור, ברכות נ"ב. ואפילו על אש שאינו מבעיר, הרי התורה העידה גבי הסנה והנה הסנה בוער באש, והסנה איננו אוכל, ומ"מ קראה אותו התורה אש, וממילא יש לו דין של אש ג"כ בכלל האזהרה של לא תבערו אש… וע"כ אין לנו שום מקום לומר שהניצוץ האלקטרי שהוא מתילד ע"י הדחיפה שאנו מעוררים באויר ע"י הדיבור של המגפון, שלא יקרא בשם אש. וכל זמן שאין לנו ראיה ברורה להוציא את האש האלקטרי מכלל אש, אי אפשר לנו להקל בזה כלל… וגם ביו"ט אינני נמנה בין המתירים, מטעם מוליד, דסוף סוף אין כאן אש בפועל במכון החשמלי, אלא כח שמוציאים ממנו את האש ע"י התנועה".

והרצי"ה ביאר את דבריו בשיחותיו לפרשת ויקהל (שמות ע' 379, וע' 389). וז"ל שם (ע' 389): "בפרשתנו מופיעה התפרטות של מלאכות, ובמיוחד מלאכת ההבערה: "לא תבערו אש בכל משבתיכם". תלמיד חכם אחד כתב קונטרס שלם בנושא החשמל בשבת. אבא ז"ל השיב לו (כמובא באורח משפט ע' משנת תרפד) בקיצור נמרץ  – בלי להכנס לפרטים –  שחשמל אינו בגדר "זורם" או בגדר "מוליד", אלא מבעיר ממש, שהרי מדליקים במקום מסוים ומיד החשמל מתפשט למרחקים… בתשובה לשאלה אם מותר להשמיע בשבת את הדרשה במגפון (רמקול), מאריך אבא ז"ל לבאר שאש כוללת כל מיני אש, וגם אש הסנה אשר בוער ואיננו אוּכָּל נקראת אש". ועוד שם (ע' 379): "בנוגע לחשמל, ישנה גישה אצל אנשים ריקנים, שבזמן מתן תורה לא היתה אש מעין זו, ולכן אינו נכלל בגדר אש. והנכון הוא שהאש הראשונה מתפרטת לכל מיני האש. האש הראשונה הופיעה על ידי הכאת שתי אבנים, וממנה נמשך כל עניין האש וכל מיני אש. הבערת אש במכונות והמצאות שונות. האש היא היסוד למלאכות ולטכניקה".

כלומר מלאכת מבעיר היא המלאכה שמוציאה מחומרים שונים אנרגיה שימושית, היינו אנרגיה שנמצאת בשליטתו של האדם שהוא יכול להשתמש בה באופנים שונים. וזהו שהסבירו שמלאכת מבעיר נזכרה במפורש בתורה, וממנה למדנו לשאר המלאכות, כי היא המלאכה המתוחכמת ביותר, שעל ידה שיא יכולתו של האדם לפעול בעולם באה לידי ביטוי. שעל ידי ההבערה הוא מוציא מחומרים דוממים אנרגיה אדירה, שעל ידה הוא מאיר, מחמם, מבשל, מתיך מתכות, מפעיל מכונות, מסיע מכוניות, רכבות ואוניות, ושולט בטבע. ואין הבדל אם הוא מוציא את האנרגיה על ידי הבערה או על ידי יצירת חשמל, בשני המקרים הוא מוציא מתוך הטבע הגולמי כוחות עצומים שנמצאים בשליטתו ובכוחו להטותם לשימושו. ואין לשאול מדוע מוריד טורבינה לנהר ומפעיל על ידה טחנת קמח לא יחשב מבעיר, מפני שהוא אינו יוצר שם אנרגיה גולמית שבה יוכל להשתמש כטוב בעיניו, אלא כוח הנהר הולך ישר לטחינה, ולכן המלאכה שהוא עושה היא טוחן ולא מבעיר. אבל אם היה מייצר חשמל, היה עובר משום מבעיר.

ובכל אופן לשיטה שחשמל הוא אש, כל שימוש בחשמל אסור מהתורה, ואף הוספת זרם באופן שיוצא ממנו תועלת, אסור מהתורה.

אמנם כיבוי, כל זמן שאינו עושה גחלת אסור מדרבנן.

ב,ב – המסכימים שהאיסור מהתורה

וכ"כ בישכיל עבדי ה, לח; הרב זילבר בברית עולם, פרק המבעיר והמכבה ס"ק א; שו"ת מים חיים או"ח קלד, לרב יוסף משאש; הרב חיים כסאר בשו"ת קיץ המזבח (וכך מסרו בשם הגאון מטשעבין, כמובא במנחת יצחק ג, מא, ודעת המנח"י עצמו שהאיסור מדרבנן).

והרב עוזיאל (משפטי עוזיאל א, השמטות ב; ג או"ח לו), סובר שאסור להשתמש בחשמל משום מתקן כלי ומכה בפטיש, וגם משום הבערה.

ודעתו של מרן הרב קוק לא היתה ידועה גם לרבנים שנמנו על חוג מעריציו, כדוגמת רשז"א, ריש"א והרב ולדינברג בעל 'ציץ אליעזר', מפני שהספר 'אורח משפט' נתפרסם רק בשנת תשל"ט, ולכן לא התייחסו לדעתו. ואולי אם היו יודעים את דעתו היו מתחשבים בה.

ובאג"מ (ג, מב; ג, נה; ד, פד) כתב שיש לחוש שאולי האיסור דאורייתא גם בלא הבערה, ויש לעיין בדבר טובא.

ב,ג – דעת החזון איש שהאיסור מהתורה משום בונה

והחזו"א (או"ח נ, ט), סבר שבהפעלת מכשיר חשמלי עוברים על מלאכת בונה. מפני שעל ידי הפעלת החשמל המכשיר מתעורר ממוות לחיים ונמצא המפעיל בונה אותו אז. ועוד, שעל ידי החשמל נעשים פרקיו מחוברים זה לזה. (ועיין גם בהתכתבותו עם הרב אויערבאך במנחת שלמה תנינא ב-ג, כה).

ב,ד – הוספת זרם

אם איסור חשמל משום אש, גם הוספת זרם אסורה מהתורה. אבל לחזו"א שהאיסור משום בונה, אין בהוספת זרם איסור בונה, משום שהמעגל כבר קיים (אנציקלופדיה תלמודית חשמל 171-173).

ב,ה – האוסרים מדרבנן

רבים כתבו שהשימוש בחשמל אסור מדברי חכמים בלבד. וכך כתב בשו"ת בית יצחק (ח"ג יו"ד ב, מפתחות והגהות סי' לא), לגבי טלפון, שאיסור השימוש בחשמל משום נולד, כמו שאסור לתת ריח בבגדים (ביצה כג, א). בנוסף לכך, בטלפון יש גם איסור משום משמיע קול. וכ"כ במנחת יצחק (ב, קיב).

והרב אויערבאך (מנחת שלמה א, ט, ענף ג, ו) הקשה על דבריו. וכן בציץ אליעזר א, כ, פרק י. אולם גם הרב אויערבאך חשש לדעת הבית יצחק וכתב שם (ענף ג, ז) כבר הורה זקן. וכ"כ ביבי"א א, כ, לעניין שמיעת רדיו. וכ"כ בציץ אליעזר יט, טו, שיש בזה איסור דרבנן, והוסיף שחידושו של החזו"א הוא רק מבית מדרשו וכל גדולי הפוסקים שלפניו לא עלה על דעתם כלל לחשוש בזה לבונה וסותר. וכ"כ באהלה של תורה ב, כג, שדעת רשז"א היא המקובלת להלכה ע"י רוב פוסקי דורנו, שבהפעלת מכשיר חשמלי יש איסור דרבנן. וכך נראה מתרומת הגורן א, פו. ובמלומדי מלחמה נו, ושיח נחום א, כה, לרב רבינוביץ', כתב שהאיסור מדרבנן, משום עובדין דחול, ושכן דעת הרב הענקין.

ב,ו – גם לדעת המקילים רבים אינם מקילים בחשמל כאיסור דרבנן לכל דבר

הרבה פוסקים, למרות שסוברים שאין איסור חשמל מהתורה, למעשה לא הסכימו להקל בו כאיסור דרבנן. למשל, אין מתירים לבקש מגוי להדליק מכשירי חשמל לצורך מצווה, וק"ו שאין מתירים להדליק מכשירי חשמל בשינוי לצורך מצווה. וכן מובא בשם ריש"א, שסובר כעקרון שהחשמל אסור מדרבנן, מ"מ לא רצה להקל ולהתיר לומר לנכרי להדליק מכשירי חשמל במקום צער או מצווה, כי אמר שאין לגבי חשמל היתר של 'שבות דשבות' לצורך מצווה וכדומה (ארח"ש ח"ג כו, הערה א). וכ"כ שבה"ל ח, מז; ט, קסג.

וכידוע דעתו של החזו"א התפרסמה מאוד, ואף שרבים דחו את סברתו, מ"מ התחשבו בה. ונראה שהטעם לכך, מפני שלא ניחא להו לחכמים להקל באיסור חשמל להחשיבו כאיסור מדרבנן. ואולי גם סברת החזו"א מבוססת על כך שלא יתכן שחשמל יהיה אסור מדרבנן בלבד, והשאלה היא מטעם מה איסורו מהתורה. והחזו"א חידש שהאיסור משום 'בונה'. ומרן הרב ודעימיה סברו שהאיסור משום 'מבעיר'.

ב,ז – דיני כתיבה במחשב וצילום במחשב

יבוארו בהרחבות להלן יח, א, ד-ז.


[1]. יומא כא, ב: "תנו רבנן: שש אשות הן, יש אוכלת ואינה שותה, ויש שותה ואינה אוכלת, ויש אוכלת ושותה, ויש אוכלת לחין כיבשין, ויש אש דוחה אש, ויש אש אוכלת אש. יש אש אוכלת ואינה שותה – הא דידן. שותה ואינה אוכלת – דחולין. אוכלת ושותה – דאליהו, דכתיב (מלכים א' יח): ואת המים אשר בתעלה לחכה. אוכלת לחין כיבשין – דמערכה, יש אש דוחה אש – דגבריאל, ויש אש אוכלת אש – דשכינה, דאמר מר: הושיט אצבעו ביניהם ושרפן".

תפריט