י – האם גוש חם מבשל?

פורסם בקטגוריה פרק י - בישול. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/plus/01-10-10/

י,א – דין גוש בדיני איסור והיתר

כתב באיסור והיתר הארוך (לו, ז), בשר רותח שנחתך בסכין חלבית אפילו בכלי שני, צריך שישים בבשר נגד מה שנכנס אליו מהסכין. "ולא דמי לכלי שני שאינו מבשל אפילו כשהיד סולדת בו, דהתם איכא דופני הכלי שמצננות אותו כל שעה". וכ"כ רש"ל (יש"ש ז, מד): "דלא שייך כלי שני אלא במים ורוטב, וכל דבר הצלול, שמתערב מיד כאחת, ונתקרר במהרה, אבל לא בחתיכת בשר או דג וכל דבר שהוא גוש, דכל זמן שהיד סולדת בו עומד בחמימתו". וכן נראה מעוד ראשונים (עיין שבות יצחק ח"ט עמ' קמג הערה ח).

וכן כתבו הרבה אחרונים בדיני איסור והיתר: ט"ז (יו"ד צד, יד; וקה, ד), ש"ך (יו"ד קה, ח), פר"ח (סח, יח), פמ"ג (צד, מ"ז יד), מנחת יעקב (סא, מה), פרי תואר (צד, ט), בית לחם יהודה כז; וזבחי צדק (צד, נ-נא).

לעומת זאת, דעת הרמ"א (תורת חטאת סא, יג), שלעולם כלי שני אינו מבליע ומפליט אפילו בדבר גוש, וכ"כ למעשה בהגהתו על שו"ע (צד, ז; קה, ג). וכ"כ הגר"א (קה, יז), והביא שתי ראיות, א) בגמ' חולין קד, ב, מבואר שאסור לשים בשר וגבינה על שולחן אחד גזירה שמא יעלם ביחד לאילפס. ומקשה הגמ' הרי האילפס כלי שני ולא מבשל? (וענו שמא יעלה לאילפס ראשון). ומוכח שבכלי שני גם גוש כמו בשר וגבינה אינו מבשל. ב) במשנה מעשרות א, ז, מבואר שמותר להחליק פניה של 'חמיטה' בשמן ולא צריך לעשר את השמן למרות שבישול קובע למעשר, כי ההחלקה הזאת אינה נחשבת כמבשלת את השמן. ופירש הר"ש, שחמיטה היא עוגה חמה שהונחה בכלי שני, הרי שאין בישול בגוש בכלי שני.

וכ"כ בינת אדם (כלל מז, סה) בדעת השו"ע, שלא חילק בין נוזלים לבין גוש. וכ"כ בכריתי ופליתי (קה, כריתי ט, ופליתי ו), והוכיח דבריו מתוס' (זבחים צו, א). וכ"כ חת"ס (שו"ת יו"ד צה ובהגהותיו על השו"ע סימן קה) והוכיח דבריו מן התוס' שם והר"ן (פסחים ח, ב), וכן כתב בשם רבו הרב נתן אדלר. וכ"כ מגן האלף (או"ח תנא, ז); שו"ת פני יהושע (ח"ב, יו"ד סו"ס כג); הנצי"ב בהעמק שאלה (קמג, ד), ועוד.

י,ב – דין גוש לענין שבת

כתב מ"א שיח, מה, שכמו בדיני איסור והיתר כך בדיני שבת, גוש אפילו בכלי שני מבשל, ולכן אסור לטוח שמן על מאכל גוש אפילו בכלי שני, ודייק את דבריו מרש"י (שבת קט, א, 'שריקא'). וכ"כ עוד כמה אחרונים בהלכות שבת: תו"ש שיח, נט; א"ר שיח, מב; משנה ברורה שיח, קיח.

ולדעתם אין חילוק בין כלי שני לשלישי ועשירי, שכל שהיס"ב, בכוחו של גוש לבשל (וכ"כ שש"כ א, הערה קצד; חוט שני כט סוף ס"ק טז; ארח"ש א, סג; מאור השבת ח"א, ו, ב. ולכך נטה במ"ב תמז, כד).

לעומתם כתבו הרבה אחרונים, שדברי האיסור והיתר ורש"ל שהחמירו בגוש נאמרו דווקא לגבי דיני איסור והיתר, שחום הגוש יכול לגרום לבליעה והפלטה של טעמים, אבל אין בכוחו לגרום לבישול ממש האסור בשבת. וכ"כ מנחת יעקב (סא, מה); פמ"ג (יו"ד צד, מ"ז יד); חוו"ד (צד, חידושים כו); אגלי טל (האופה טו, לב). וכן נראה מהגר"א (יו"ד קה, יז), ולכך נטה הנשמת אדם (כלל כ, ג) ועוד. (וכן מוכח מדברי האו"ה עצמו: "ואע"ג דאין כאן גם דופני הכלי ראשון שמחזיק לו החמימות זמן ארוך ואינו מבשל, מיבלע מיהא בלע דהוי עירוי שנחשב לחומרא ככלי ראשון אע"פ שאין לשם גם כן דופני הכלי". וכן מוכח מלשונו של היש"ש שכתב את דין הגוש רק לעניין איסור והיתר ולא לבישול בשבת. ועיין שש"כ א, הערה קצד, ומנו"א ח"ב י, 70. אמנם ערך השולחן צד, יד, הביא ראיות לדברי המ"א בפירוש האו"ה ורש"ל, שגוש חם שהיס"ב יש בו כח לבשל).

י,ג – מסקנת האחרונים

גם למעשה נחלקו פוסקי זמנינו. בין המחמירים: שש"כ א, סד; חוט שני כט, יג; מאור השבת ח"א, ו, א (וכן הבין בשו"ע הרב קונ"א סוף סימן רנג); הלש"ב ח, נא; מנו"א ח"ב, י, כב.

ואילו בהליכות עולם ח"ד, בא, יב, היקל, שאין בישול כלל בגוש בכלי שני (ובילקוט יוסף שיח, נא כתב שהמיקל יש לו על מה לסמוך). ולכך נטה באג"מ או"ח ח"ד, עד, בישול ה, הואיל והרמ"א ועוד אחרונים הקילו בדין גוש. ובאור לציון ח"ב, ל, טז, כתב שמנהג בני ספרד להקל בדין גוש. וכ"כ לקולא באגלי טל (האופה טו), ורק כאשר גוף המאכל הוחם באש כצלי אז לדעתו הגוש נחשב ככלי ראשון, ע"ש דבריו.

י,ד – הלכה למעשה להחמיר וכאשר יש ספק נוסף מקילים

הואיל והמחמירים סוברים שהאיסור מהתורה, יש לחוש לדעתם, אולם כאשר יש ספק נוסף האם בכלל יש בזה בישול, הרי שהוא ספק ספיקא, ויש להקל. לפיכך, כאשר יש ספק אם הוא חום שהיד סולדת בו – יש להקל. וכן כאשר מדובר בעירוי נוזלים שעברו בישול, אפשר להקל לערותם על גוש, שלדעת רבים גם בנוזלים אין בישול אחר בישול.

מלח, עיין לעיל (ט, ז, ג), ולמדנו שדין המלח קל יותר, ובנוסף לכך המלח שלנו עובר ייבוש בחום גבוה שנחשב כאפיה. ולכן נראה בפשטות שלכל הדעות מותר ליתנו על גוש. וכ"כ במאור השבת ח"א, ו, הערה יג, בשם הרב אלישיב והרב פישר, והלש"ב ח"א ח, נב. (בארחות שבת א, הערה קמה, מסתפק בזה למעשה). ובאג"מ ד, עד, בישול ה, התיר לתת מלח שלא עבר בישול על גוש בכלי שני. וכן התיר למעשה בשש"כ א, הערה קצט בשם הרשז"א, מטעם אחר, שהמלח בפועל אינו נמס, משמע אינו מתבשל. ואמנם יש שהחמירו, כ"כ באז נדברו ח, י; ט, יב; וכן מובא במאור השבת שם הערה יד, בשם הר"ח קנייבסקי.

וכן אפשר להקל כאשר אין רצון כלל לבשל, כמו למשל מלפפון חמוץ שהניחו ליד קוגל, ויצא שהוא נוגע בו או אפילו מעליו, וכ"כ במאור השבת ח"א עמ' רסג בשם רשז"א.

אבל בתבלינים צריכים להחמיר, וכפי שכתב במ"ב שיח, סה, קצות השולחן קכד, בדה"ש טו; שש"כ א, סד, וארחות שבת א, נט.

י,ה – חמאה

כתב באג"מ או"ח ח"ד עד, בישול ו, שהחמאה שלנו עוברת בישול (הכוונה פיסטור), ולכן אפשר להניחה על תפוחי אדמה לוהטים בכלי שני. אמנם כתב שאם הפיסטור נעשה בפחות מחום שהיס"ב, יש להחמיר שאינה נחשבת מבושלת. בפועל הפיסטור בחום שהיס"ב.

ואין בה בישול אחר בישול, כי החמאה באה לפנינו מוקשית. כמבואר במ"א שיח, מה. ואמנם רשז"א המובא בשש"כ א, הערה קצח, נטה לחומרא. וכ"כ בהלש"ב ח"א ח, נא; מאור השבת ח"א, ו, א, הערה יט;  שביתת השבת מבשל יג, כי ההמסה של החמאה נחשבת בישול. אולם העיקר להתיר, שכן ממילא דעת רוה"פ שגוש אינו מבשל.

פורסם בקטגוריה פרק י - בישול. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן