טז – ההיתר השני – לכסות את האש

פורסם בקטגוריה פרק י - בישול. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/plus/01-10-16/

טז,א – התועלת שבקטימה

כללתי בדברי שני טעמים – "שעל ידי שיכסו את האש ויחלישו בכך את חומה, יזכירו לעצמם שלא להגבירה אח"כ. ואם ישכחו ויבואו להיטיב את האש, כשיראו שהאש מכוסה, יזכרו שהיום שבת ויזהרו שלא להגביר את האש".

הטעם הראשון מבואר ברמב"ם ג, ד: "לפיכך אם גרף האש או שכיסה אש הכירה באפר, הרי זה מותר להשהות עליה, שהרי הסיח דעתו מזה התבשיל ואין גוזרין שמא יחתה באש". וכ"כ רמב"ן שבת לו, ב: "והטעם לפי שהמערב אפר ואש, לגמרי סליק דעתיה מחיתוי האש וכבר קלקלו והסיח דעתו ממנו". וכ"כ רשב"א שם. וכן מובא במ"ב רנג, יד.

ובכסף משנה שם כתב בשם הרמ"ך להקשות על הרמב"ם, שמכיוון שהוא רוצה לאכול את התבשיל בליל שבת, לא הסיח דעתו מן התבשיל, אלא "הטעם הנכון משום דעביד היכר כיוון שגרף או קטם דלא אתי לחיתויי". וכ"כ הר"ן (טו, ב, בדפי הרי"ף). וכיוצא בזה כתב רש"י יח, ב, 'וטוחה'. כלומר הקטימה נועדה להזכיר למי שישכח ויבוא לחתות, ששבת היום ואסור.

והלבוש רנג, א, כתב את שני הטעמים: "שכיוון שמיעט חומם גלי דעתיה דלא ניחא ליה שיצטמק יותר ובודאי לא יחזור ויחתה, ועוד דאית ליה היכרא ויזכור".

טז,ב – הערת רשז"א

לרשז"א, טוב להיזהר לכתחילה שאחר שהניח את טס המתכת על האש, לא יגביר או יחליש את האש, שאם יעשה כן, יראה בזה שהכיסוי אינו מועיל (שש"כ פ"א הערה סג, ועיין שבות יצחק ח"ב ב, ב).

פורסם בקטגוריה פרק י - בישול. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן