ב – חובת האיש ומצוות האשה

פורסם בקטגוריה פרק ב - הלכות עונה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

ב, א – דרכו של האיש לחזר אחר האשה

נדה לא, ב: "שאלו תלמידיו את רבי דוסתאי ברבי ינאי: מפני מה איש מחזר על אשה, ואין אשה מחזרת על איש? משל לאדם שאבד לו אבידה, מי מחזר על מי? – בעל אבידה מחזיר על אבידתו".

בראשית רבה לא, יג (לגבי החיות שנכנסו לתיבת נח): "זָכָר וּנְקֵבָה יִהְיוּ (בראשית ו, יט), אם ראית זכר רץ אחר נקבה – קבלהו, נקבה רצה אחר זכר – אל תקבל".

ב, ב – מדוע מצוות עונה הוטלה על האיש

בספר הרב ביאר שמצוות עונה הוטלה על האיש מחמת השוני בתכונתם הגופנית והנפשית של הגברים והנשים. הגבר מסוגל להגיע לשיא התענוג בזמן קצר ובלי הכנות מרובות, ואילו אצל האשה, רק לאחר שכל הכוחות משתלבים יחד באהבה ותענוג היא יכולה להגיע לשיא השמחה. ולכן אם האיש לא יביע במילים את אהבתו לאשתו ולא ירבה לענג אותה בליטופים וחיבוקים ויתקדם בהדרגה עד המקומות המענגים ביותר, מסתבר שלא יצליח לשמח אותה שמחה שלימה.

עוד ביאר הרב בספר (הלכה ו) שהמצווה תלויה באיש לפי מה שכוחו הגופני וטורח עבודתו מאפשרים לו. ומכיוון שהאיש אינו יכול להתחבר לאשתו בלא שיהיה לו קישוי, אם תהיה עליו חובה להיענות לה, המתח יגבר והמצווה תיפגם. אמנם האשה יכולה להגיע לשיא השמחה בכל לילה, וגם כאשר קשה לה להגיע לשיא השמחה, היא יכולה להיענות לבעלה ולהתענג משמחתו.

במשכן ישראל ח"ב עמ' יד, כתב שאולי המצווה הוטלה על האיש מכיוון שבידו הדבר תלוי, שנאמר (בראשית ג, טז): וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ. עוד ביאר בעמ' יט, הערה 5, על פי הפסוק (שם ב, כד): עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד, שבתחילה הקשר בא מצידו – וְדָבַק, ובהמשך וְהָיוּ – מצד שניהם. והוסיף מה שאמרו חז"ל בסנהדרין כב, ב: "אין האשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי", כלומר האיש מתחיל ומראה לה שהיא אבידתו והשלמתו, ועל ידי זה היא נמשכת אליו.

הרב הוסיף בעל פה, שאפשר לומר שהמצב הטבעי שהאשה משתוקקת (כשהיא אינה עייפה), ומשמע שהיא מעוניינת בכל יום, ולכן כל דין עונה נקבע לפי כוח הבעל. וזה מה שנאמר (בראשית ג, טז): "וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ"; "אין תשוקת אשה אלא לְאִישָׁהּ" (בראשית רבה ב, טז). "רוצה אשה בקב ותיפלות מתשעה קבין ופרישות" (כתובות סב, ב). ואפילו ציפורה אשת משה אמרה: "אוי להם לנשותיהם של אלו, שמיום שנתייחד הדיבור על אחיך פירש ממני" (ספרי ורש"י במדבר יב, א). ואפילו אם האשה אינה משתוקקת לשיא השמחה בכל יום, קצת הנאה ומחמאה מכך תמיד יש, ולכן מצידה טוב תמיד.

פורסם בקטגוריה פרק ב - הלכות עונה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן