טז – איזו טעות מעכבת

בעל הקורא צריך להכין את הקריאה היטב, כדי שיוכל לקרוא בדייקנות ובצורה קולחת, לכבוד התורה ולכבוד הציבור. טעה הקורא בקריאתו בניקוד האותיות, יש אומרים שגם כאשר הטעות לא גרמה לשינוי במשמעות המילה, מתקנים אותו כדי שיחזור ויקרא במדויק (רמב”ם, שו”ע קמב, א). מאידך, יש אומרים שכדי שלא להלבין את פניו, גם כאשר הטעות גרמה לשינוי משמעות, או שהוסיף או החסיר אות, אין מעירים לו (המנהיג, ב”ח). ולדעה האמצעית, על טעות שמשנה את המשמעות מתקנים, ועל טעות שאינה משנה אין מתקנים (רמ”א).

למעשה, במקום שנהגו כדעת המחמירים להעיר על כל טעות, כל זמן שאין מכך עלבון גדול או קטטות, נכון שימשיכו במנהגם. אולם במקום שאין מנהג – נכון לנהוג כדעה האמצעית, שעל טעות שמשנה את משמעות המילה – מתקנים, ועל טעות שאינה משנה – אין מתקנים. לדוגמה, אם קרא יָשַב במקום יֹשֵב, כיוון ששינה בין משמעות עבר והווה, מחזירים אותו. וכן אם קרא יַעשה במקום יֵעשה, כיוון ששינה בין משמעות פעיל וסביל, מחזירים אותו. גם אם טעה בטעמים טעות שגורמת לשינוי בהבנת המשפט, מחזירים אותו (מ”ב קמב, ד). אך על טעות שאינה משנה את המשמעות אין להעיר ולתקן, כגון שקרא יד֫עתם במלעיל במקום ידעת֫ם במלרע. ואף כאשר מבחינה דקדוקית יש שינוי משמעות, אם רק המדקדקים מבחינים בו, אין להחזיר על כך. וכפי שכיום רוב בעלי הקוראים אינם מקפידים על הבחנה בין מילה דגושה למילה שאינה דגושה. לדוגמה, בפסוק (בראשית א, י): “וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים”, טועים וקוראים: ‘ימים’ ללא דגש ב’מם’, אף שהמשמעות הדקדוקית של מילה זו היא ‘יום’ ברבים ולא ‘ים’ ברבים.

השמיט או הוסיף אות באופן שאינו משנה את המשמעות, כגון שקרא מצרִיִים בשתי ‘יודים’ במקום מצרִים ב’יוד’ אחת, לכתחילה יתקנו אותו כדעת המחמירים, אך אם המשיך בקריאה, או שיש חשש עלבון, אין צריך לתקנו (א”ר, מ”ב קמב, ד).

כאשר יש חשש לעלבון גדול, גם אם הקורא טעה טעות שמשנה את המשמעות, כיוון שהדין מדברי חכמים, יש לסמוך על דעת המקילים ולהימנע מלהעיר לו, כדי שלא להלבין את פניו. בנוסף, במקרה כזה, יש חשש שהקורא ייכנס לחרדה שתגרום לו לטעות יותר, וכך עלבונו יגדל וכבוד הקריאה ייפגע יותר. העצה הראויה למקום שבו יש חשש שהמעירים יפגעו בקורא, שיעמידו ליד בעל הקורא אדם שבקיא בדקדוק, ורק לו תהיה רשות להעיר לקורא. ובמקום שיש חשש לעלבון גדול, כגון בנער ‘בר מצווה’, ינהג כדעת המקילים ולא יעיר. אך ידאג שלהבא לא ימנו קורא שעלול לטעות טעויות רבות, וכן יבחן את חתני בר המצווה, וינחה את מי שהקריאה קשה לו – להסתפק בקריאת המפטיר.^[17]