י,א – ברכת הקשת
בס' ברכת הבית שער כט אות יט כתב שאם הקשת נעלמה ושוב חזרה להיראות – כל זמן שנשארו עננים בשמיים, אינו חוזר ומברך, ואם הגיע יום חדש חוזר ומברך, והביאו בשער העין יב, הערה ט, ונשאר בצ"ע.
ובמ"ב רכט, ב, כתב עפ"י שע"ת וברכ"י, שאפילו בתוך שלושים יום מברך שוב על הקשת, כי היא קשת חדשה. אמנם לא כתב אם יברך שוב אפילו באותו היום. ובשעה"ב (כא, הערה א), למד מזה שהמ"ב השווה דין קשת לרעמים, שאם לא נתפזרו העננים לגמרי, רק למחרת יברך שוב על קשת. ודיוקו במ"ב אינו הכרחי.
אולם לדעת קצות השולחן (סו, בדה"ש כו), וברכ"ה (ח"ד ד, לו), אם הקשת נעלמה לגמרי ואח"כ חזרה ונראתה, מברך שוב אפילו באותו יום, ואפילו אם העננים לא נתפזרו בינתיים. ולענ"ד אפשר לומר שגם המ"ב מסכים לזה, שעל כל קשת חדשה יברך שוב, אפילו מאותה מערכת עננים ואפילו באותו יום. ומה שהשווה את הקשת לרעמים, הוא רק כדי לומר שאין צריך להמתין שלושים יום, אבל אין דינה דומה לגמרי לרעמים. מפני שלגבי רעמים, הואיל וכל מערכת עננים סוערת מוציאה רעמים, לא יברך על שני רעמים מאותה מערכת באותו יום. אבל לא מכל ענן נראית קשת, ולכן אם הקשת התפוגגה לגמרי, ואח"כ נראתה שוב, הרי היא חדשה, ויברך עליה.
ואף שנראה יותר לברך שוב על קשת חדשה שנראתה באותו יום מאותה מערכת עננים, מכל מקום מספק לא יצאנו, וספק ברכות להקל.
י,ב – ראה מחצית קשת
כתב בבאו"ה (רכט ד"ה 'הרואה קשת'): "לא נתבאר אם בעינן דוקא שיראהו בתמונת קשת דהוא כחצי גורן עגולה, או אפילו מקצת ממנו די". ויש שלמדו שעל כן לא יברך על מחצית קשת (פס"ת רכט, 2). ובזאת הברכה (עמ' 156), כתב, שמ"מ אם רק קטע קטן חסר – ודאי יברך. ובשער העין (יב, הערה ז) כתב בשם הרב אלישיב והרב קרליץ, שכל ספיקו של הבאו"ה הוא כאשר הקשת עצמה אינה קיימת בשלמות, אבל אם הוא אינו רואה את כולה, ודאי יברך.
לעומת זה, דעת כמה אחרונים שאין בזה ספק, וגם על מחצית קשת מברכים. כ"כ בחזו"ע (עמ' תעג) בשם כמה אחרונים, וכ"כ בברכ"ה (ח"ד, ד, 129). וכך נראה למעשה. שאין ספק מוציא מידי ודאי, וגם מצד הסברה, גם חצי קשת מזכירה את הברית.
י,ג – האם לספר לחבירו שיש קשת
אמנם כמה פוסקים הביאו את דברי הח"א סג, ד, שלא יספר לחבירו שיש קשת. וכ"כ במ"ב רכט, א, כה"ח א. אולם לעומת זה בברית כהונה מערכת ק אות ג כתב שנכון לספר, כדי לעורר לזכירת הברית וחזרה בתשובה. ובילקוט יוסף כתב בשם אביו כמותו, וכ"כ בברכ"ה ח"ד ד, לח.
י,ד – עניין הקשת
ברכות נט, א: "ואמר רבי אלכסנדרי אמר רבי יהושע בן לוי: הרואה את הקשת בענן צריך שיפול על פניו, שנאמר (יחזקאל א): כמראה הקשת אשר יהיה בענן וגו' ואראה ואפל על פני, לייטי עלה במערבא, משום דמחזי כמאן דסגיד לקשתא. אבל ברוכי ודאי מברך…"
עפ"י עין איה (קנד-קנו): האדם אינו יכול לקלוט את האור האלוקי הבהיר, אלא הקליטה נעשית דרך התלבשות האור במעשים והרגשות של התקשרות לה'. ולכך רומזת הארת השמש, שאין האדם יכול לקלוט באופן ישיר את הארתה, אלא הוא צריך ענן שדרכו האור המבהיק מדי יתגלה. וכך היא הקשת שמפצלת את האור העליון לצבעים וגוונים שונים. וזו הברית שבינו לבינינו. אבל בשום פנים אסור להשתחוות לקשת, כי האמונה צריכה להיות מופנית למקור האור ולא לגילויו. אבל צריך לברך ולהודות על התועלת שיוצאת לאדם מהגילויים הללו, שעל ידם הוא יכול להתקשר למקור.
