הרחבות לפניני הלכה

חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

ב – ברכת הימים, נהרות, מדבריות, הרים וגבעות

ב,א – ברכת הים התיכון "עושה מעשה בראשית"

במשנה ברכות נד, א: "רבי יהודה אומר הרואה את הים הגדול אומר ברוך שעשה את הים הגדול". לרא"ש (תשובה ד, ד), ואבודרהם, הים הגדול הוא רק האוקיינוס שמקיף את העולם. לתר"י אף ימים קטנים יותר נחשבים ים גדול, ועל פי זה פסק השו"ע (רכח, א) שהים התיכון שעוברים בו לארץ ישראל ולמצרים מברכים עליו שעשה את הים הגדול. ואע"פ שרבים החזיקו בדעת השו"ע (כנה"ג, עולת תמיד, חיד"א בשו"ת חיים שאל ח"ב לח, ק; מור וקציעה, בית עובד ועוד. ועיין ירושלמי ברכות פ"א ה"א: "אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול", הרי לנו שאף בדברי חז"ל הים התיכון נקרא הים הגדול, הביאו בבירור הלכה לרב זילבר ח"ו עמ' קלט).

אמנם כפי הנראה רוב האחרונים סוברים שרק על האוקיינוס מברכים "שעשה את הים הגדול" (לחם חמודות, מג"א, רע"ב, א"ר ד, פרישה, גר"א בשנות אליהו, ישועות יעקב, מג"ג, שולחן שלמה, מ"ב ב ועוד). ובבאו"ה רכ, א, 'ועל', כתב שבכל אופן כאשר מברכים על ים גדול "עושה מעשה בראשית" יוצאים ידי חובה, כי היא ברכה כוללת כמו ברכת 'שהכל'. ונלענ"ד לבאר, שאף כי בזמנים קדמונים אפשר היה להחשיב את הים התיכון כים גדול, מ"מ בדורות האחרונים שרבים רואים את האוקיינוסים כבר לא שייך לומר על הים התיכון 'הים הגדול'.

וכן הסכימו רוב פוסקי זמננו, לברך על ראיית הים התיכון "עושה מעשה בראשית": אור לציון ח"ב, יד, מ; הליכות שלמה כג, כט; ברכ"ה ח"ד, ג, ב; שעה"ב כא, ז. (ובהליכות שלמה שם סיים שהרוצה לצאת ידי כל הדעות יוסיף מיד בסיום הברכה 'שעשה את הים הגדול'. ואין נלענ"ד, מפני שהברכות צריכות להיאמר בוודאות).

ב,ב – ברכת האוקיינוס "שעשה את הים הגדול"

יש סוברים שמחמת הספק, גם על האוקיינוסים מברכים "עושה מעשה בראשית", שמא דווקא הים התיכון נקרא הים הגדול ולא האוקיינוס (ערוה"ש ד, כה"ח ה, ברכת יוסף קכג. עיין שו"ת בצל החכמה ח"ב יב-טו). ובילקוט יוסף ח"ג רכח, ד, כתב לברך בלא שם ומלכות.

ואין נראה כלל לבטל ברכה מן העולם מפני  חשש רחוק. שכן הסוברים שמברכים על הים התיכון "שעשה את הים הגדול", יסכימו מק"ו שצריך לברך גם על האוקיינוס "שעשה את הים הגדול", וכל חידושם הוא שגם ים כמו הים התיכון נחשב גדול (כתר"י), או שמפני קרבתו לארץ ישראל אף הוא נחשב גדול. וכך כתב במפורש בעל כנה"ג (סי' רכח הגב"י, ודחה דברי לחם חמודות ברכות ט, לז),[4] אבל אין זה שולל את הגודל מהאוקיינוס שהוא יותר גדול. וכשם שהגדרת נהר פרת כגדול אינה שוללת את הגדרת גדול מנהר המיסיסיפי והוולגה שגדולים ממנו כפי שדייק במ"א רכח, ג, מדברי הב"י ושאר הפוסקים. וכ"כ במ"ב ד.

ב,ג – הטסים לאמריקה ורואים את הים התיכון והאוקיינוס

כתבתי להלן בהלכה ג' שיברכו שתי ברכות, שכן אלו שני ימים שונים, וכמו דין שני הרים שונים שאינו רואה אותם בבת אחת. אמנם ראיתי בפס"ת רכח, ב, שכתב שיברך ברכה אחת, ומה שבירך בתחילה פטר את השני. וביאר בהערה 17, שזה מפני שיש סוברים שעל הים התיכון כבר מברך "שעשה את הים הגדול", ולכן אם בירך תחילה על הים התיכון "עושה מעשה בראשית" פטר את האוקיינוס, שכן ברכת "עושה מעשה בראשית" פוטרת בדיעבד את הים הגדול, כמבואר בבאו"ה רכח, א. וכ"כ בוזאת הברכה ע' 154.

אמנם נראה פשוט שהואיל ולא ראה אותם כאחד, אין ברכה של האחד פוטרת את השני, שאפילו אם היה רואה שני ימים זה אחר זה במרחק של כמה שעות, היה צריך לברך פעמיים "עושה מעשה בראשית", ואם כן כשיראה את האוקיינוס יברך את הברכה הראויה לו.

ב,ד – דין ימים והרים שנוצרו אחר הבריאה

כתבתי שעל שניהם מברכים. אמנם בספר 'אהלך-באמיתך' טז, טז, כתב שי"א שלא לברך על ים המלח וים סוף, מפני שנוצרו לאחר בריאת העולם. ים המלח בעקבות מהפכת סדום ועמורה, וים סוף בעקבות חטאי דור אנוש שהציף ה' עליהם את הים (נימוקי או"ח רכח, פרדס פרי תבואה להגר"י שווארץ מירושלים). וכ"כ בברכ"ה ח"ד ג, ז, והוסיף שאין לברך על הרי געש שנוצרו במשך השנים בידי שמיים, וכן אין לברך על נקרות שנעשו בהרים על ידי זרמי מים.

אבל נראה לענ"ד שהעיקר לברך עליהם, מפני שאין כוונת הברכה שנעשו דווקא בששת ימי בראשית אלא הכוונה שעושה מעשה בראשית הוא עשה אותם ולא אדם. וזהו התנאי שלמדנו בברכות נט, ב: "ואמר רמי בר אבא אמר רב יצחק: הרואה פרת אגשרא דבבל אומר ברוך עושה בראשית. והאידנא דשניוה פרסאי – מבי שבור ולעיל…". רש"י: "אגשרא דבבל אומר ברוך עושה בראשית – קים להו שלא נשתנה פרת מהלוכו על ידי אדם משם ולמעלה, אבל משם ולמטה הסיבוהו בני אדם דרך אחרת". הרי שרק אם אדם שינה את מהלכו אין מברכים עליו. וכמדומה שכך המנהג לברך על ים המלח וים סוף. וכך כתב בשולחן ערוך רכח, ב: "והוא שראה אותם במקום שלא נשתנה מהלכם על ידי בני אדם". יתר על כן, כתב באול"צ ח"ב מו, סג, שמברך על מערת נטיפים, שהם כל הזמן בתהליך יצירה (אמנם לגבי נטיפים יש ספק נוסף, כי אינו מהדברים שנזכרו במשנה, ועיין להלן בהלכה ו, ובהרחבות לשם).

כמו כן מצינו שתקנו חכמים לברך 'מעשה בראשית' על תופעות מתחדשות, כרוחות, ברקים ורעמים, רעידת אדמה. הרי שברכה זו היא לא רק על הבריאה כפי שהיתה בששת ימי בראשית, אלא על תופעות מיוחדות הנובעות ממעשה בראשית.

ב,ה – האם מברכים על סתם נהר גדול

כתב עולת תמיד רכח, ב, שכל זמן שאין יודעים שהנהר לא השתנה, אין מברכים עליו. וכ"כ א"א בוטשאטש, וחשש לדבריהם כה"ח רכח, ט. וכן הסכים בברכ"ה ג, 13, מפני שדרך המים לחרוץ חריצים ולשנות את זרימתם, ולכן כל זמן שלא נודע שהנהר נשאר באפיקו מששת ימי בראשית, אין לברך עליו. וכ"כ בפס"ת רכח, ג, ובהערה 20, והביא ראיה מזה שהח"א כלל סג, וקצשו"ע סימן ס' השמיטו דין ברכה על ראיית נהרות.

ודעת הא"ר ו, שרק כאשר יש ספק אם אפיק זרימתו השתנה אין מברכים, אבל כשאין ספק, למרות שגם אין ודאות שלא השתנה, מברכים. וכך דעת הפמ"ג א"א רכח, ד. ובצל החכמה (ב, יא) דייק כך מהתשב"ץ (קטן שכג), שמחד כתב "מששת ימי בראשית" ומאידך לא חשש לברך על נהרות סתם.

אמנם בשו"ע רכח, ב, פסק שרק אם השתנה על ידי אדם – אין מברכים, ומשמע שכל שהשתנה מטבעו, מברכים. וכך דעת מ"א ג, שכתב לברך בסתם על כל הנהרות שאינם קטנים מהקטן שבד' נהרות. וכן דעת ערוה"ש רכח, ב. וכ"כ בשעה"ב כא, ח, ובוזאת הברכה עמ' 155, ד. וכן עולה מכל מה שכתבתי לדייק בסעיף הקודם מדברי הגמרא ורש"י.

וקשה מאוד לקבל את דברי העולת תמיד, שאם עתה יש לנו חשש שמא אפיק המים השתנה מאז בריאת העולם, מדוע לא חששו לזה התנאים שתקנו את הברכה על הנהרות. ולא היתה להם יכולת לדעת יותר אם אפיקי הנהרות השתנו. ובוודאי לא סמכו על רוה"ק. אלא שרק אם הנהר השתנה על ידי אדם, אינו מעשה בראשית, ולא בירכו עליו.

ב,ו – על איזה הרים וגבעות יברך בארץ ישראל

כתבתי: על ראיית גמלא, ארבל, מצדה וסרטבה, מברכים, מפני שמראם מיוחד. וכן מברכים על התבור, שגובהו מרשים, ויש לו מראה מיוחד. אמנם באור לציון ח"ב מו, סב, כתב לברך רק על הר חרמון. ובשער העין ע' שעד כתב שהרבנים קנייבסקי בירכו פעם על ההרים בדרך העולה מהשפלה לירושלים. וכתב שם ע' שעד-שעה, בשם הר"ש אויערבאך שיש סמך לברך על הר תבור – "תבור וחרמון בשמך ירננו" (תהלים פט, יג), ופירש הרד"ק שהם הרים גדולים מן הנבראים הנוראים אשר בארץ. ושם בסוף הסימן כתב שיש מקום לברך על הר ארבל, מפני צורתו המיוחדת. אמנם נשאר בצ"ע.

אבל כל הספקות הללו לא יתכנו, הואיל וחכמים שתקנו ברכות על הרים וגבעות דיברו בארץ ישראל, ונקטו לשון רבים, הרי שעל ההרים המפורסמים בארץ ישראל בוודאי מברכים. אמנם הקושי הוא משני פנים, שרבים רגילים לראותם בנסיעות שגרתיות, ורבים רגילים לראות הרים עצומים מהם בחו"ל. ולכן כאשר מדובר בראייה שגרתית לא יברכו, אבל כל שמתפעלים מראייתם, וק"ו מטיילים שנוסעים לראותם, חייבים לברך. וכפי שמבואר בהלכה ה'.

ב,ז – הר ברכה

בתחילה סברתי שאין לברך על מקום מגורי – הר ברכה. אולם לאחר שלימדתי הלכות אלו בשיעור, אמרו השומעים כי אורחים רבים מתפעלים מגובהו, ורק מפני שאנו רגילים בו, איננו מתפעלים. לפיכך, המתפעלים ממראהו צריכים לברך עליו, שהוא אחד ההרים הגבוהים בשומרון, והגאיות והעמקים שמסביבו עמוקים ביותר ביחס אליו.

ב,ח – מדבר יהודה

בהלכה כתבתי שהנוסע בכביש שעובר במדבר יהודה לא יברך, כי זה נחשב מראה שגרתי לנוסעים שם. ורק אם יטייל בתוכו, כשכל השטחים מסביב שוממים, או לפחות ירד מהרכב למקום תצפית, להשקיף על מרחביו השוממים – יברך.

ועיין בא"א בוטשאטש, שכתב שאולי השיעור לגבי מדבר הוא "כל שנמנעים לילך לשם בלי הכרח עצום מצד חשש אחריות". ולא נראה שבא לומר שרק מי שהולך בתוך המדבר ומסתכן מעט – מברך. אלא רצה לתת שיעור למדבר, שיש בו סכנה מסוימת. אבל בכל זאת אפשר ללמוד קצת ממנו, שכדי לחוות את מראה המדבר, צריך שהשטחים מסביב יהיו שוממים, או לכל הפחות לצפות על מרחביו השוממים. אבל בראייה מכביש, בנוסף לכך שהיא שגרתית, אין בה חוויית ראייה של מדבר. וכן הרואה את המדבר מירושלים, אף אם אינו גר בירושלים, הואיל ואינו נמצא בתוך השממה – לא יברך, אלא אם כן טרח והלך במיוחד כדי להסתכל על המדבר.


[4].
וז"ל הגב"י סי' רכח: "גם מה שנראה מדברי בעל תוספות יו"ט בספר לחם חמודות (ס"ק לז), שנ"ל דהשואל (בשו"ת הרא"ש) אם דברי רבי יהודה הוא על ים אוקיינוס דוקא ולא ים שלנו או הוא ים שלנו ולא ים אוקיינוס, אין לו שחר. דהיאך תיסק אדעתין דים אוקיינוס לא יברך עליו ברוך שעשה את הים הגדול, ובים שלנו יברך ברוך שעשה את הים הגדול, דבר זה לא יכילנו ספר ורעיון".

תפריט