הרחבות לפניני הלכה

חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

יב-טו – בריות נאות ובריות משונות

יב-טו,א – בריות נאות ובריות משונות

ברכות נח, ב: "אמר רבי יהושע בן לוי: הרואה את הבהקנים אומר ברוך משנה הבריות. מיתיבי: ראה את הכושי ואת הגיחור ואת הלווקן ואת הקפח ואת הננס ואת הדרניקוס אומר ברוך משנה את הבריות. את הקטע ואת הסומא ואת פתויי הראש ואת החגר ואת המוכה שחין ואת הבהקנים אומר ברוך דיין אמת! – לא קשיא, הא – ממעי אמו, הא – בתר דאיתיליד. דיקא נמי, דקתני דומיא דקטע, שמע מינה. תנו רבנן: הרואה פיל קוף וקפוף אומר: ברוך משנה את הבריות. ראה בריות טובות ואילנות טובות אומר: ברוך שככה לו בעולמו". דין בריות משונות ונאות שווה. ונברר דין בריות נאות ומתוך כך דין משונות.

הכוונה שיברך על כל סוג של בריה נאה שיראה, ובתנאי שתהיה נאה במיוחד, שכן לא תקנו ברכה על יפים סתם. ואם כן לגבי חיות, אם יראה סוס נאה במיוחד יברך עליו, ואם יראה אח"כ כלב נאה במיוחד – יברך עליו, ואם יראה אח"כ חתול נאה במיוחד – יברך עליו, וכך על כל חיה וחיה.

יב-טו,ב – אימתי חוזר ומברך על אותה בריה או על חברתה מאותו סוג

בפשטות משמע שדין ברכת היפים והמשונים כשאר ברכות הראייה, וכפי שביארנו לגבי נופים מיוחדים. לפי זה, אם אחר שראה סוס נאה במיוחד, יראה עוד סוס נאה במיוחד, ואפילו באותו יום, יברך גם עליו. שכן הברכה היא על כל בריה נאה במיוחד. ואם יראה את אותו הסוס אחר שלושים יום, יברך שוב, וכפי שלמדנו בברכות נט, ב, לעניין הרואה את הים, שכל שלא ראה אותו שלושים יום חוזר ומברך. ולמדו מזה הראשונים לכל שאר הברכות, כמבואר בהקדמה לפרק זה כלל שני. וכ"כ המאירי (ברכות נח, ב) במפורש על ברכת היפים והמשונים. וכ"כ הראב"י אב"ד – על המשונים, והביאו הרדב"ז (א, רצו). וכ"כ כנה"ג.[5]

יב-טו,ג – משמע שברכה זו מצויה

משמע שלא המתינו לבריה נדירה שבנדירות כדי לברך "שככה לו בעולמו", אלא על בריות המצויות, אם היו נאות במיוחד, בירכו. שכן מצינו על המשנה (אבות ג, ז): "המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו ואומר מה נאה אילן זה… מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו", שפירש ר"ע ברטנורא: "ויש אומרים, דאשמעינן רבותא, דאע"ג דעל ידי כן הוא מברך ברוך שככה לו בעולמו, אעפ"כ מעלין עליו כאילו מתחייב בנפשו, מפני שהפסיק ממשנתו". וכ"כ לפניו רבינו יונה בספר היראה. ולא היו יכולים לפרש כך לולי היה מצוי שיראו בסתם דרך אילן שצריך לברך עליו.

וכן מצינו שכתב בהלכות קטנות (ח"א ס, רסה), שאין לברך על פרדה נאה, הואיל ונוצרה באיסור. ולדעת שאלת יעבץ (א, סג), הואיל ולאחר מכן מותר להשתמש בה, מברכים עליה. ופרדה אינה נחשבת לבריה יפה במיוחד, ואע"פ כן המבינים בה, מכירים שיש ממין הפרדות נאות במיוחד, ולכן יש מקום למחלוקת האם לברך עליה.

יב-טו,ד – הקושי שבהגדרת היופי

אלא שקשה להגדיר את היופי, וכמה סיבות לכך: א) אין קפיצת מדרגה בין יפה ליפה במיוחד, ופעמים רבות נוצר ספק לגבי בריות יפות אם הן יפות במיוחד, ומחמת הספק אין מברכים, וכיוון שכבר לא בירכו עליהן, גם כשיראו קצת יותר יפות, ממשיכים להסתפק, שאם על הקודמת היפה לא בירכנו, מדוע נברך עתה על בריה שהיא קצת יותר נאה. ומסתבר שבעבר אנשים היו יותר בטוחים בהכרתם ובהרגשתם, ולכן לא הוצרכה הגמרא, וגם לא הראשונים, לברר את גדר היפים במיוחד (ובתקופת האחרונים כבר הסתפקו כל כך עד שכמעט לא בירכו). ב) אנשים רבים אינם רגילים להתבונן בחיות ואילנות, ואינם יודעים להגדיר מה יפה במיוחד. ומתוך שבבריות רבות אין מבחינים כלל, גם באלה שמכירים היטב, מתקשים להגדיר מה יפה במיוחד. ג) אף בין אלה שרגילים להתבונן בחיות ואילנות, רבים מתקשים להתפעל מיופי מיוחד של חיה, שכן אין ראיית חיה יפה במיוחד או אילן נאה במיוחד מרגשת את כל האנשים.

ולענ"ד מחמת כל הספקות הללו חידש הראב"ד דין מיוחד בברכות על יפים ומשונים, שאין מברכים עליהם אלא בפעם הראשונה שיראם, שאז הוא בוודאי מתפעל מראייתם, כי יש לו חידוש ברור בראייתם.

יב-טו,ה – דעת הראב"ד

דברי הראב"ד מובאים בספר המאורות (ברכות נח, ב): "כתב הראב"ד, דוקא פעם ראשונה שהשינוי עליו חידוש גדול. וכן בריות טובות, שהם אנשים נאים וגבוהים שהנפש נהנית מהם ואפילו על גויים, פעם ראשונה שיראה אותם מברך עליהם לא יותר, לא עליהם ולא על אחרים אלא אם כן ראה נאים מהם. ואל תתמה, שאין הדברים אלא לפי הנאתם. הלא תראה כי חלקו בין אתא מיטרא טובא להיכא דאתא פורתא, ובין חזא מיחזא להיכא דשמע מישמע, ובין דאית ליה שותפא ובין דלית ליה. וכן אני אומר בהרואה קברי ישראל וקברי אומות העולם, אינו מברך עליהם אלא פעם ראשונה, אבל אומר הוא על אחרים. ע"כ".[6]

וכן הביאו את דבריו כמה מגדולי הראשונים: אוהל מועד (דף צט), רבנו מנוח (על רמב"ם ברכות י, יב), רא"ה וריטב"א (לברכות נח, ב), אורחות חיים ועוד. וכן נפסק בשו"ע רכה, ט: "הרואה… (משונים) מברך: משנה הבריות… ואינו מברך אלא פעם ראשונה, שהשינוי עליו גדול מאד. הגה: ויש אומרים משלשים יום לשלשים יום (טור)". וכ"כ לעניין יפים בסעיף י: "הרואה אילנות טובות ובריות נאות, אפילו גוי או בהמה, אומר: בא"י אמ"ה שככה לו בעולמו; ואינו מברך עליהם אלא פעם ראשונה ולא יותר, לא עליהם ולא על אחרים, אלא אם כן היו נאים מהם".

יב-טו,ו – החולקים על הראב"ד וסוברים שמברכים כל שלושים יום

מנגד הרבה ראשונים לא קיבלו את דברי הראב"ד ולדעתם דין ברכת בריות נאות ומשונות שווה לשאר ברכות הראייה, וכפי שכתבתי לעיל. וכ"כ המאירי (ברכות נח, ב) במפורש על ברכת הבריות היפות והמשונות, וכן דעת הטור (סי' רכה), וכ"כ אורחות חיים (הלכות ברכות, נ) בשם יש מי שחולק. וכן דעת שאר הראשונים שסתמו וכתבו שכל ברכות הראייה מברכים כל שלושים, בלא לחלק בין שאר הברכות לברכת הבריות היפות והמשונות. כך כתבו הרא"ש (ברכות פ"ט, א), מרדכי (ברכות רח), אגודה (ברכות קצד), אבודרהם (הלכות ברכות שער ח), תוס' רבנו יהודה (ברכות נד, א). וכ"כ הראב"י אב"ד, והביאו הרדב"ז (א, רצו), וכ"כ כנה"ג ועוד. וכ"כ במפורש בדרישה ריח, א, שלדעת הרא"ש ודעימיה שסתמו דבריהם, כל שלושים יום חייב לברך את כל ברכות הראייה כולל אלו. וכן מוכח מדברי הגר"א רכה, כא. וכן פסק הרמ"א רכה, ט. ואף שעל בריות נאות לא הזכיר הרמ"א את דברי הסוברים שמברכים כל שלושים יום, מובן שכך כוונתו, וכמובא בשעה"צ רכה, לד, בשם א"ר, מעדני יו"ט והגר"א ושאר פוסקים (שלא כב"ח סוף רכה). וכן פסק כרמ"א בשולחן שלמה רכה, ז.

ולא"א בוטשאש דעת ביניים, שבתוך שלושים יום לא יברך על בריה אחרת, כגון ננס אחר, אפילו מופלג ממנו בננסות, אבל אחר שלושים יום יברך, ומשמע אפילו אינו מופלג מקודמו. וגם לערוה"ש רכה, יג (להבנת ציץ אליעזר יב, כב) דעת ביניים אבל שונה, שעל אותו אחד לא יברך יותר לעולם, אבל על אחר כיוצא בו יברך אחר שלושים, ואם הוא אחר שאינו כיוצא בו, מברך אפילו בתוך שלושים יום.

יב-טו,ז – דברי שולחן הטהור

שיטתו הקבועה של האדמו"ר מקומרנא, ר' יצחק אייזיק, שלא לבטל ברכות ולא להתיירא מברכה לבטלה. וכ"כ בשולחן הטהור (רכה, יד): "ברכה זאת מברך כדין כל הברכות משלשים יום לשלשים יום, ואם ראה בריות אחרות או אילנות אחרות נאים – מברך אף תוך שלשים יום. וחייב לברך בשם ומלכות. ואל יקל בברכות אלו שהוא חיוב גדול לאמרן, וכל ברכה שאין בה שם ומלכות אין בה שויה של כלום, והוא הבל ודברי ריק שאין בהם תועלת של כלום. וכל אלו הלכה למעשה כמבואר בדעת הרמב"ם וכל הראשונים ודלא כהראב"ד. ולית הלכתא כוותיה בכל אלו העניינים של ברכות אלו. ויש בזה אריכות אלא שחלש לבי ומוחי וכחי להאריך כעת. וחלילה להקל בברכות הראיות, ובפרט אותן שהן חיוב גמור להודות להלל לקונו ברוך הוא וברוך שמו".

וכתב בסעיף הקודם (רכה, יג): "הרואה בריות נאות ביותר, אפילו פרה וחמור, וכן אילנות נאות ביותר, וכן בני אדם נאים ביותר, אפילו גוי, מברך… והוא שם קדוש להעלות הכל אל הקדושה, אל היופי העליון. ולא לחינם נזדמן לו לראות ולא במקרה, אלא להעלות האי שופרא דבלי בעפרא לשורשה ולמקורה אכי"ר, אפילו אין לו שום הנאה של כלום – מברך".

יב-טו,ח – הלכה למעשה – ספק ברכות להקל

אמנם למעשה, אף שנראה כי רוב הראשונים כתבו שדין ברכות אלו כשאר ברכות הראייה, מ"מ מצינו שהרבה אחרונים חששו לדעת הראב"ד והשו"ע, שספק ברכות להקל, וכ"כ במ"ב שם. ועל כן אין בכוחנו לברך על בריה נאה או משונה אלא פעם ראשונה בלבד, לא עליה וגם לא על אחרת מאותו הסוג, וגם לא אחר שלושים יום. אלא שרק במקום שברור שלדעת הראב"ד ודעימיה אין מברכים, לא נברך. אבל במקום ספק, נברך כדעת רוב הפוסקים. אך עוד לפני שנדקדק בדעת הראב"ד נזכיר את הנוהגים שלא לברך כלל.

יב-טו,ט – הנוהגים שלא לברך בשם ומלכות ברכות אלו

יש נוהגים בפועל שלא לברך כלל על יפים ומשונים. וכמו שכתב ח"א סג, א, בסוגריים, שאין נוהגים לברך כיום ברכות אלו, הואיל ומברכים רק בפעם הראשונה שאז השינוי גדול, ואילו אנו רגילים לראות בריות יפות ומשונות. ונראה שכוונתו, שמסתבר שראינו כבר פעם בריה שכזו, ולכן אין ראייתנו אותה עתה נחשבת ראשונה. אמנם כתב זאת בסוגריים, וכהסבר למנהג, ולא שכך חייבים לנהוג על פי ההלכה. ובשעה"צ רכה, לג, הסביר שלא נהגו לברך ברכה על הנאים, מפני שמברכים אותה רק על בריה נאה במיוחד, ומי יכול לדקדק להגדיר מהו נאה ביותר. ואחר שכתב במ"ב רכה, לב, שנהגו שלא לברך, סיים, ומ"מ נכון לברך בלא שם ומלכות. וכ"כ כה"ח רכה, סה, וסח.

יב-טו,י – בירור בדברי הראב"ד האם יברך על בריה נאה אחרת מאותו סוג

אולם כעקרון אין פוסק שכתב לבטל ברכה זו מן העולם. וכדי לברר אימתי נוכל לקיים תקנת חכמים לברך ברכות אלו, נברר את דעת הראב"ד ודעימיה.

אפשר לפרש שדווקא בתוך שלושים יום לא יברך על בריה אחרת נאה כמותה אלא אם כן נאה הימנה, אבל אחר שלושים יום, יברך על כל בריה אחרת שנאה במיוחד, ורק עליה עצמה לא יברך שוב. וכ"כ בספר הבתים (שלא כראב"ד).[7] ובנהר שלום רכה, א, כתב שאם האחר שונה – מברך.[8]

אולם הפירוש הפשוט בדעתם הוא, שגם על בריה אחרת ואחר שלושים יום לא יברך אלא אם כן נאה הימנה, וכ"כ באוהל מועד, ובמאורות, וכ"כ בספר הבתים בדעת הראב"ד. וכ"כ בשו"ע רכה, י, לעניין בריות יפות. וכ"כ המ"ב (כט-ל), והגרע"י (חזו"ע עמ' תנז סעיף כא), ושערי הברכה (פרק כא, הלכה יז), לגבי כל הברכות הללו.

יב-טו,יא – נראה שגם לראב"ד יברך אם התפעל מהבריה השנייה שמאותו הסוג

נראה לומר, שגם לדעה העיקרית בשיטת הראב"ד, מ"מ אם אחר שלושים יום, כאשר ראה את הבריה השנייה הנאה שמאותו הסוג – התפעל מיופייה, אף שאין ברור לו שהיא יפה ממנה, יברך. שכן לפי הראב"ד כל העיכוב לברך אחר שלושים יום הוא רק מפני שאינו מתפעל, אבל אם הוא מתפעל, משמע שצריך לברך. שכך לשון הראב"ד (במאורות): "דווקא פעם ראשונה שהשינוי עליו חידוש גדול. וכן בריות טובות… פעם ראשונה שיראה אותם מברך עליהם לא יותר, לא עליהם ולא על אחרים אלא אם כן ראה נאים מהם. ואל תתמה, שאין הדברים אלא לפי הנאתם".

עוד אפשר להוסיף, שאם הוא מתפעל, יתכן שבריה זו אכן יפה מקודמתה, ועל זה הראב"ד אמר במפורש שמברכים. ובנוסף לכך יש לצרף את דעת החולקים על הראב"ד לגמרי, ואת דעת ספר הבתים שהוזכרה לעיל. ואם כן יש לנו בזה כמה ספקות לברך, ולא ברור אם יש אפילו ראשון אחד שסובר שלא לברך.

יב-טו,יב – השו"ע יכול להסכים לזה כל שהשנייה אינה פחות יפה מהראשונה

אפשר לומר בדעת השו"ע, שכל שהבריה השנייה יפה מצד מסוים מקודמתה, צריך לברך. שכן היופי מורכב מבחינות שונות, ואם היא בריה יפה במיוחד, מן הסתם יש בה צד שהיא יפה יותר מן הקודמת שכבר ראה, ועל כן גם השו"ע יסכים שהוא חייב לברך עליה. ובמיוחד בדורנו, אחר שאמצעי התחבורה והתקשורת שופרו מאוד, גברה המודעות לכך שיש גוונים שונים ביופי. ונראה שלשו"ע אם ודאי תהיה יותר נאה מקודמתה, אף בתוך שלושים יברך עליה.[9]

יב-טו,יג – הלכה למעשה ברואה בריות נאות במיוחד

ובאופן זה אפשר להחזיר את הברכה למקומה בלא לחשוש לסברה שהובאה בח"א (שמא כבר ראה בריה נאה שכזו בעבר). וכל זאת בצירוף מה שכתבתי שגם הראב"ד יכול להסכים שאם הוא מתפעל – עליו לברך. ובצירוף דעת החולקים על הראב"ד.

לפיכך, כל שהוא רואה בריה נאה במיוחד, יברך. ואם יראה אחרת נאה הימנה בתוך שלושים יום, ויתרגש מראייתה, יברך שוב. ואם יראה אחרת מאותו סוג, שהיא נאה מאוד אבל אינו יודע אם היא נאה מקודמתה, אם עברו שלושים יום והוא מתפעל מראייתה, יברך.[10]

וכך יברך על כל מין ומין של חיה, ועל כל סוג של אילן שהוא מתפעל מיופיים או טיבם.

יב-טו,יד – מי שאינו מבחין כל כך ביופיים

מי שאינו רגיל להבחין ביופיים של בריות ואילנות, כי אינו רגיל להסתכל בהם, ואף אם אומרים לו שזו בריה יפה במיוחד בין בני מינה, אינו מתפעל, לא יברך, מפני שבפועל הוא עצמו הרי אינו רואה ביופייה. אבל אם גם הוא מתפעל מיופיים, אלא שאינו יודע לקבוע אם הם יפים במיוחד, ומביני דבר יאמרו לו שאכן הם יפים במיוחד לעומת שאר הבריות – יברך. וגם מי שלא התפעל מתחילה, אם אחר שיאמרו לו שזו בריה מיוחדת במינה, כגון סוס או כלב שזכו בתחרות, ונחשבים למיוחדים בין בני מינם, אם גם הוא יבחין בזה ויתפעל ממנו – יברך.

יב-טו,טו – על בריות שהכל מודים ביופיים יברך בכל אופן

נראה שיש שני סוגים של בריות יפות: הסוג הרגיל הוא שבתוך כל מין ומין יש בריות שנאות במיוחד יחסית לבני מינם.

הסוג השני הוא, מינים שנחשבים נאים במיוחד יחסית לשאר המינים, והם כל כך נאים עד שאנשים באים להשתאות מנויים, ועל מינים אלו מברכים בלי להבחין בין היפים יותר ליפים פחות.

למשל, הרואה עצי ענק, שהכל מתפעלים מהם, ותיירים באים לראותם, יברך. וכן הרואה תוכי נאה בשלל גוונים, או דגים בעלי צבעים מופלאים, כדגים שבמפרץ אילת – יברך. ואם יבוא אחר שלושים יום לאותו מקום, ויתפעל מיופיים – יברך שוב, שמן הסתם יראה שם דגים אחרים, וכפי שכתבתי גם הראב"ד יודה בזה. ואף אם יראה את אותו התוכי, אם יעברו שלושים יום ויתפעל, המברך לא הפסיד, שכן אפשר לומר שאף הראב"ד מודה בזה. ומה שכתב בשו"ע שרק אם ראה נאה הימנה, התכוון לאילנות וחיות שאינן נחשבות ליפות כל כך, אבל בתוכי מיוחד שהכל מתפעלים מיופיו, הרי יש מראייתו התפעלות, ולכן גם הראב"ד יסכים שיברכו עליו. וכ"כ בילקוט יוסף רכה, כט, שהמתפעל מתוכי מרהיב שבגן חיות, יברך בשם ומלכות. וכן מצינו שתקנו לברך "משנה הבריות" על כל קופים ופילים, ואין זה משנה באיזה קוף או פיל מדובר, ואף כתב בילקוט יוסף הערה כא, שנוהגים לברך עליהם כל שלושים יום.

יב-טו,טז – ארזי לבנון

ארזי הלבנון נחשבו לעצים יפים במיוחד, כמו שנאמר: "כארז בלבנון ישגה". והתעוררה שאלה האם יברכו על יופיים (עיין בשער העין טו, הערות כה, וכח). ונלענ"ד שאדם שלא יתפעל מהם, לא יברך על סמך מה שהפסוק שבחם. אבל מי שרגיל להסתכל באילנות ונהנה מנויים ומתפעל מיופיים המיוחד של ארזי הלבנון לעומת העצים הרגילים – יברך עליהם פעם אחת (ואין לחשוש שאולי כבר ראם פעם ולא בירך אז ועתה אין לו התחדשות, כי אם בפועל הוא עתה מתפעל מיופיים, יכול לברך).

יב-טו,יז – מראות מיוחדים של חי וצומח בטבע

נשאלתי: האם יש לברך על ראיית בעלי חיים מיוחדים בטבע – נמרים, יעלים. נדידת ציפורים (כתופעה חולפת בעונות הנדידה, או בציפורים חורפות או מקייצות באזורים שונים ומרשימים ביופיים או כמותם, כמו העגורים בשמורת החולה בחורף), קינון קבוע (למשל הנשרים בשמורת גמלא).

וכן האם מברכים על ראיית משטחי פריחה וצמחיה מיוחדת – פריחת איריסים בגלבוע, פריחת חלמוניות בסתיו באזורים שונים. פריחות נדירות של צמחים נדירים (אדמונית החורש בהר מירון). עצים מרשימים בגודלם ונדירותם.

תשובה: כמדומה שאם אלו מראות שאנשים רבים רגילים להתרשם מהם, כגון שעורכים טיולים כדי לראותם, ובנוסף לכך גם זה שרואה אותם עתה מתרשם מהם – ראוי שיברך "שככה לו בעולמו", כדרך שתקנו חכמים לברך על בריות נאות וטובות. אבל אם אחד מן התנאים הללו חסר – אין לברך.

יב-טו,יח – אנשים נאים ואפילו גויים

ברכה זו מברכים גם על אנשים נאים במיוחד. גובה נחשב לנוי, כמו שכתב הראב"ד (המובא במאורות): "אנשים נאים וגבוהים שהנפש נהנית מהם ואפילו על גויים". אמנם יש עוד סוגים של נוי (שכולל בריאות ונוי), וכפי שכתבתי לעניין שאר בריות, ולכן אם יראה איש אחר, שבוודאי נאה מקודמו, ויתפעל מיופיו, יברך עליו אפילו בתוך שלושים יום. ואם יתפעל מיופיו אבל לא יהיה ברור לו שהוא יפה מקודמו אבל גם אינו פחות יפה מקודמו, אם יעברו שלושים יום מראיית הקודם יברך. למשל על מי שהתפרסם כדוגמן או שחקן יפה במיוחד – יש לברך. וכן על מי שנודע כבעל גוף גדול וחזק, ובתנאי שכך הוא טבעו בתוספת אימונים, אבל בלא שימוש בסטרואידים.

ומברכים גם על גויים. ושאלו בירושלמי (ברכות פ"ט סוף ה"א), הלא אסור לשבח ולתת חן לגויים, שנאמר "לא תחנם", שלא להיגרר אחר מנהגיהם הרעים. ותירצו שאין בזה שבח לגויים עצמם אלא לבורא, שכן "לא אמר אלא שכך ברא בריות נאות בעולמו, שכן אפילו ראה גמל נאה סוס נאה חמור נאה אומר ברוך שברא בריות נאות בעולמו".

יב-טו,יט – שגבר לא יברך על אשה נאה אלא רק נשים על נשים

אשה שתראה אשה נאה במיוחד – תברך. השאלה האם גם גבר יברך. בירושלמי ברכות (פ"ט סוף ה"א): "הרואה אילנות נאים ובני אדם נאים אומר ברוך שכן ברא בריות נאות בעולמו. מעשה ברבן גמליאל שראה גויה אשה נאה ובירך עליה". ושאלו: "זו דרכו של רבן גמליאל להסתכל בנשים? אלא דרך עקמומית היתה כגון ההן פופסדס והביט בה שלא בטובתו". וכיוצא בזה מובא בבבלי ע"ז כ, א, על רבן גמליאל ורבי עקיבא. ומבואר שם שבירכו על ראייה קצרה שנקרתה לפניהם שלא ברצונם, אבל לא האריכו להסתכל כדי להתבונן ולבחון את יופיה, שזה אסור.

ונראה לענ"ד שכיום אין לגבר לברך על אשה, שהואיל והתעוררו ספקות אימתי הבריה נחשבת ליפה מספיק, יש צורך למברך להתבונן ולקבוע האם אכן מדובר בנאה במיוחד, ובראייה חטופה לא יוכל להחליט על כך, ולכן אין לגבר לברך על ראיית אשה יפה. ואמנם בחזון עובדיה (ע' תנז, הערה יט) הביא את דברי הראשונים והאחרונים שביארו שמספיקה ראייה בעלמא כדי לברך, ואילו האיסור להסתכל באשה הוא רק בהסתכלות הרבה. אלא שכפי הנראה בעבר יכלו להחליט שהיא נאה במיוחד במבט חטוף, וכיום הדברים מורכבים יותר, וכדי להחליט לברך צריך להתבונן באריכות, ולכן אין לברך. עוד נלענ"ד שלפי המקובל אצלנו, ברכה של גבר על אשה נאה תיתפש כדבר מגונה, ועלולה להתפרש שלא כהלכה, ולכן אין לגבר לברך על אשה נאה.

אבל נשים יברכו על ראיית נשים נאות במיוחד, וכל שיראו אחרת שברור להם שהיא נאה יותר, אפילו בתוך שלושים יום יברכו. ואם יראו אחרת שהיא נאה במיוחד, פחות או יותר באותה רמת יופי, אחר שלושים יום יברכו. ויש לברך גם על מי שהוכרה כיפה במיוחד על ידי העולם, ואף שהיא אינה נוהגת בצניעות, אין זה מבטל את הברכה על מה שהקב"ה ברא. אמנם אם היופי אינו טבעי, כגון שהוא בזכות ניתוחים פלסטיים וצביעה וכדומה, אין לברך.


[5]. וז"ל הרדב"ז: "שאלת ממני אם מברכין לבאשא אשר שולח המלך למצרים שחלק מכבודו לבשר ודם ואימתי מברכין. תשובה: דבר זה נשאל מלפני הר"ר אברהם אב ב"ד והשיב ז"ל: כללו של דבר כל מי שהוא חשוב בשולטנותו כמלך ודן והורג במשפט ואין מי שמשנה על דבריו מהן ללאו ומלאו להן, כמלך הוא ומברך עליו שחלק מכבודו ושנתן מכבודו. ולענין אימתי מברכין העלה הרב הנזכר וז"ל: אם זה שרואה עתה פעם שנייה הוא אותו שראה היום פעם אחרת יש לו קצבה והוא שרואה אותו אחת לשלשים יום שיהא דבר חשוב בעיניו, שהוא כמו ים הגדול שאינו מברך עליו אלא א"כ רואהו אחת לל' יום שיהא לו דבר חדש ויהנה בראייתו. וכן נמי השלטונים והמלכים והכושי והגיחור והלבקן, וכן הנהרות והימים והמדברות, שאותו המלך בעצמו ראה או הכושי כבר ראהו פעם אחרת תוך ל' יום – אינו צריך לברך. אבל שלטון או מלך אחר או כושי או נהר אחר שלא ראהו הוא עצמו תוך ל' יום, אפילו ראה ביום אחד מאה מלכים או מאה חכמים או מאה כושיים מברך על כולם, שהוא כמו ברקים ורעמים שהם מפסיקים, שכל ברק וברק ורעם ורעם הוא דבר בפני עצמו. וכן נמי חנותו של בשם והריח מוסיף והולך בכל, עכ"ל".[6]. מצינו שלושה חילוקים בדברי הראב"ד, בראיית נופים הוא מסכים שחובה לברך כל שלושים יום. לעניין ברכה על מקום שנעשה בו נס, דעתו שרק בפעם הראשונה חייב לברך, אבל בפעם השנייה, אם ירצה יוכל לברך אבל אינו חייב (מובא בסי' ריח). ולעניין יפים ומשונים – רק בראייה הראשונה חייב לברך, ואח"כ גם אם ירצה לא יברך. ואפשר לבאר את החילוק שבין נופים למקום נס, שהנופים מרשימים בהווה, ואילו מקום שאירע בו נס אינו מיוחד כל כך, אלא רק הזיכרון הוא שנותר שם.
והחילוק בין מקום שנעשה בו נס לבריות נאות ומשונות, שמקום הנס הוא ברור ואין לגביו פקפוק, ולכן אם ירצה – יוכל לברך גם בראיות הבאות. אבל בריות נאות ומשונות, אין בראייתם השנייה חידוש, ואינו יכול לברך. והדרישה ריח, א, ביאר שהחילוק הוא שממקום הנס יכולה עוד להיות לו התפעלות מגודל הנס שעשה ה', אבל על בריות יפות ומשונות אין עוד התפעלות גדולה בפעם השנייה. ע"כ. ואולי אפשר עוד לבאר, שבאמת גם בברכה על בריות יפות מאוד ומשונות, אם תהיה לרואה התפעלות ברורה, יסכים הראב"ד שיברכו, אלא שדיבר בהווה שאין לאנשים התרגשות כל כך בראייה השנייה, ולכן הורה שלא יברכו בפעם השנייה.
ויש לעיין האם לפי הראב"ד חייבים לברך בראייה השנייה על מקום שנחרבה ממנו ע"ז, שהואיל ואין שם בפועל אלילים חרבים, אלא רק זיכרון (חורבה ולפעמים גם זה לא), אולי רק בפעם הראשונה חייבים לברך, כמו בברכה על מקום שאירע בו נס.

[7]. ז"ל ספר הבתים (הלכות ברכות שער יג, ט) "כתב הראב"ד… ואינו מברך עליהם אלא פעם אחת שהשינוי עליו חידוש גדול, וכן בריות טובות שהם אנשים טובים נאים וגבוהים שהנפש נהנית מהם אפילו על גויים פעם ראשונה שרואה אותם מברך עליהם, לא יותר, לא עליהם ולא על אחרים אא"כ ראה נאים מהם, ע"כ. ויש מי שכתב שעל כל שינוי נוהג העולם לברך ברכה המתוקנת לזה. וכן נראה". ויתכן שלדעתו אף בתוך שלושים יום יברך על כל שינוי.

[8]. נהר שלום הקשה על המ"א שלגבי בריות יפות ומשונות כתב שאם ראה אחר כיוצא בו לא יברך, ואילו לגבי מלך אחר, אפילו כיוצא בו, כתב המ"א שיש לברך. ותירץ "דהתם ודאי כל מלך משונה ממלך אחר בגייסות ובכל מידי, אבל הכא מסתמא אין שינוי באחד יותר מבאחר, אבל אין הכי נמי אם יש שינוי מזה לזה חוזר ומברך, והיינו דקאמר אחר כיוצא בו". ומשמע שאם הוא שונה אפילו מאותו מין – מברך, ואין צורך שיהיה נאה יותר.

[9]. ובסברה זו ביארתי בפרק ז, הערה 7, את דין ברכת 'הטוב והמטיב' על יין שני, שלמעשה אין מחלוקת בין הפוסקים. וגם אלה שסוברים שרק אם היין השני יהיה טוב יותר יברכו עליו 'הטוב והמטיב' (רש"י ורשב"ם), וגם רוה"פ שסוברים עפ"י הירושלמי שדי בכך שהשני לא ייחשב גרוע לגמרי מהראשון (תוס', רא"ש, טור, שו"ע קעה, ב, ו), מסכימים לדעה אחת, וכפי שביאר המרדכי. שכן כל אימת שהשני אינו גרוע לגמרי מהראשון והוא שונה ממנו, מן הסתם יש בו גם צד שהוא יותר טוב.

[10]. ואפשר כך לדייק מדברי האחרונים שפסקו כראב"ד, שתלו זאת בהתפעלות, ומשמע במפורש שכל שהוא מתפעל, יברך. הנה למשל כתב בערוה"ש רכה, יד: "דלבד פעם הראשון אין בזה התפעלות אא"כ היו נאים מהראשונים".

תפריט