ח – סחיטת פירות

פורסם בקטגוריה פרק יב - הכנת מאכלים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/01-12-08/

הסוחט פירות כדי להפריד מהם את מימיהם, עובר באיסור 'מפרק', שהוא תולדה של מלאכת 'דש'. במלאכת 'דש' מפרידים את גרגירי החיטה מן השיבולים, וה'מפרק' מפריד את המשקה מהפרי. האיסור מהתורה הוא לסחוט זיתים לשמן וענבים ליין, שהשמן והיין משקים חשובים ורוב הזיתים והענבים מיועדים לסחיטה, אבל שאר הפירות שאין עיקרם למשקה, אסורים בסחיטה מדברי חכמים.[13]

האיסור לסחוט הוא כאשר המטרה להוציא מהפרי מיץ כדי לשתותו, אבל אם המטרה להוסיף טעם בתבשיל, מותר לסחוט פירות לתוכו, שאז הסחיטה אינה יוצרת משקה, אלא מוציאה את המיץ ממאכל אחד למאכל אחר. לפיכך, מותר לסחוט ענבים לתוך תבשיל, ולימון לתוך סלט ירקות, ותפוז לתוך גזר מרוסק. וכן מותר לסחוט לימון על דג מטוגן, ואף שהטיפות לא ייבלעו בתוך הדג, כיוון שהן נועדו להטעימו הרי הן טפלות לו ונחשבות כחלק ממנו (שו"ע שכ, ד; שש"כ ה, הערה טו).

הרוצה לסחוט לימון כדי לעשות משקה לימונדה, לא יסחט את הלימון לכלי ריק או לתוך המים. אלא יסחט את הלימון לתוך הסוכר, באופן שכל המיץ יבלע בסוכר, שאז הוא מוציא אוכל לאוכל, ואין בדבר איסור.[14]

מאכלים שנתבשלו וספגו הרבה שמן, וכן כבושים שספגו הרבה נוזלים, מותר לסוחטם כדי להטעימם על ידי הוצאת הנוזלים המיותרים שבהם. וכן מותר לסוחטם לתוך מאכל אחר. אבל אם הוא מעוניין במשקים היוצאים מהם, אסור לסוחטם (שו"ע שכ, ז).

מותר לחתוך אשכולית ולאכול ממנה בכפית, ואף שתוך כך זבים ממנה משקים, כיוון שהמשקים נשארים בתוכה, אין בדבר איסור. וכן מותר לחתוך פירות כדי לעשות סלט, ואף שהחיתוך גורם לקצת משקים לזוב מהפרי, אין בזה איסור, כי אין כוונה להפרידם מהפרי, ורוב המשקים נשארים יחד עם הפירות. ואם לאחר סיום אכילת סלט הפירות או האשכולית ישאר מעט מיץ בתחתית הצלחת – מותר לשתותו.[15]


[13]. בעבר היו פירות שלא היו רגילים לסחוט כלל, ועליהם אמרו (שבת קמד, ב): "סוחטין בפגעין ובפרישין ובעוזרדין". ואף שלדעת מקצת ראשונים (הגהות סמ"ק ורבנו ירוחם), לעולם אין לסחוט פרי למימיו, וחששו לדבריהם כמה אחרונים (ח"א יד, ג; בא"ח ש"ש יתרו ג). מ"מ רוב ככל הראשונים והאחרונים התירו לסוחטם (שו"ע שכ, א, באו"ה 'מותר'). אמנם בפועל איננו יודעים על פרי שכיום אין רגילים לסוחטו. לכן למעשה כל הפירות אסורים בסחיטה לצורך מימיהם.

לר"ן רק זיתים וענבים אסורים בסחיטה מהתורה, כי הסוחטם יוצר משקה אמיתי שיש לו חשיבות – שמן ויין. וכך משמע מרמב"ם, וכ"כ הרבה אחרונים, ומהם ערוה"ש שכ, י. ולרש"י, רשב"א וריטב"א, כל פרי שרובו לסחיטה, איסור סחיטתו מהתורה.

אסור לסחוט בגד שספוג בנוזלים לצורך מימיו משום איסור דש. ונחלקו אם האיסור מהתורה. וכאשר יש בסחיטתו ניקוי, האיסור מהתורה משום כיבוס – ליבון (עי' לעיל יא, יז, ובהרחבות; ולהלן יג, ה, ובהרחבות).

[14]. אמנם לשו"ע שכ, ו, מותר לסחוט לימונים לכלי ריק, שהואיל ואין שותים את המיץ היוצא מהם לבדו, אין לו שום חשיבות, והרי הלימון כפירות שלעולם אין סוחטים למימיהם, שלמדנו בהערה הקודמת שלרוה"פ מותר לסוחטם למימיהם. מנגד לח"א יד, ד, אסור לסחוט גם לתוך סוכר, הואיל וכוונתו לעשות מן הלימון משקה. ודעת רוה"פ שמותר לסחוט לתוך סוכר, וכ"כ חיד"א, בא"ח ש"ש יתרו ה, מ"ב שכ, כב.

[15]. אף שברור שחיתוך אשכולית ותפוז יגרום להוצאת מיץ, מותר לחותכם, שהוא פסיק רישא דלא ניחא ליה בשני דרבנן: א) הסחיטה שלא כדרכה, ב) איסור סחיטת אשכולית לדעת רבים מדרבנן. וכ"כ כמה פוסקים ושש"כ ה, הערה מט. ולגבי המיץ שנותר אח"כ בצלחת, עי' שבת קמג, ב, שלדעת ר' יהודה שהלכה כמותו, אם זבו משקים מאליהם מפירות שיועדו לאכילה, מותר לשתות את מימיהם. ואם הם זבו מענבים וזיתים, אפילו אם יועדו לאכילה אסור לשתותם (שהואיל וסחיטתם מהתורה גזרו בהם חכמים). וכן נפסק בשו"ע שכ, א. בדרך כלל כאשר עושים סלט פירות, גם אם יש שם ענבים, עיקר המיץ משאר הפירות, וגם אם יצא מהענבים מיץ, הוא מתערב בפירות ובמיץ אחר, ולכן מותר לשתות את המיץ הנותר (כעין זה כתב בארח"ש ד, הערה מד). נחלקו הפוסקים אם מותר למצוץ פרי כשהוא מחוץ לשיניים. למעשה, בענבים שאיסור סחיטתם מהתורה יש להחמיר (רמ"א שכ, א). אבל כשהענב בתוך הפה אין איסור (מ"ב יב).

פורסם בקטגוריה פרק יב - הכנת מאכלים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן