על ידי מצוות עונה מקיימים מצווה נוספת – 'פרו ורבו'. וגם מכך אפשר להבין את גודל מעלת מצוות עונה, שעל ידה האיש והאשה זוכים להשתתף עם הקב"ה בהולדת אדם. אמנם אין מצוות עונה תלויה במצוות 'פרו ורבו', ולכן מצוות עונה קיימת במלא תוקפה גם בתקופות שאין אפשרות שהחיבור יוביל להיריון, כגון בעת שהאשה מעוברת או מניקה או כשעברה את גיל הפוריות או כשהיא עקרה.
נמצא שמצוות עונה מחייבת יותר ממצוות פרו ורבו, שמצוות פרו ורבו מתקיימת רק בעת שהאשה יכולה להתעבר, ואילו מצוות עונה מתקיימת גם בעת שהאשה אינה יכולה להתעבר. יתר על כן, כאשר אחד מבני הזוג מסרב לקיים מצוות עונה, זו העילה המוצדקת ביותר לגירושין, תוך שהמסרב שנקרא 'מורד' צריך לשאת בכל עלויות הגירושין, הואיל והוא ביטל את מהות הנישואין. לעומת זאת, כאשר בני הזוג אינם זוכים לילדים, רק לאחר שעברו עשר שנים תובעים גירושין (להלן ו, ז).
אמרו חכמים שככל שמקיימים את מצוות עונה יותר בשמחה, כך זוכים שהילדים יהיו בעלי תכונות טובות יותר (עירובין ק, ב; להלן ב, ה). לעומת זאת, כאשר החיבור בין בני הזוג אינו נעשה בנאמנות ואהבה, עלולים להיוולד מהם בנים לא טובים, ואלו הם בני תשע מידות (כמבואר בנדרים כ, ב, להלן ב, יג).
וכן כתב בספר מנורת המאור: "כשהאיש והאשה אוהבים זה את זה ומשמשים בפיוס ומכוונים שיצא מהם זרע הגון, הקב"ה ימלא משאלתם ויוציא מהם בנים הגונים" (נר ג' כלל ו, ב).
עוד אמרו חכמי הנסתר, שמכל חיבור וחיבור שנעשה בקדושה ובאהבה, מתווסף שפע חיים וברכה בעולם. וכפי שכתב השל"ה: "מכל ביאה וביאה כשהיא בקדושה, יצא ממנו פעולה טובה. ואף שאין אשתו מתעברת… אינו מוציא זרעו לבטלה, אלא מתהווה מזה נשמה קדושה… כי מכל ביאה נשפע נשמה, ואלו הנשמות באו לוולדות אחרים". ולכן "אברהם היה משמש מיטתו עם שרה אף שהיתה עקרה, וחס ושלום שיהיה לבטלה". וביארו בזוהר (ח"ג קסח, א), שמתוך החיבור השלם, בדבקות ובאהבה, של שני הצדיקים, אברהם ושרה, נבראו נשמות בעולמות העליונים שהשתלשלו ונולדו אח"כ כילדים למשפחות שונות, וכשאותם הילדים גדלו, התקרבו לאברהם ושרה והתגיירו על ידם, ועליהם נאמר (בראשית יב, ה): "וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן".
הרי שגם זוגות שלא זכו להיפקד בילדים, כשהם מתייחדים בדבקות ובאהבה, הם נעשים שותפים בהורדת נשמות של ילדים לעולם. כדי להבין את העניין צריך לבאר, שסדר ירידת הנשמות לעולם מורכב ממדרגות רבות ובחינות שונות, ולכן אפשר שכמה זוגות ישתתפו בהורדה של נשמה אחת לעולם (יעויין להלן ח, ו).
עוד ראוי להוסיף, שגם לאחר שבני הזוג כבר הולידו את ילדיהם, על ידי התקשרותם באהבה ובשמחה, הם מוסיפים חיים וברכה בכל העולמות, ובמיוחד לאלה המקושרים לשורש נשמתם. הרי שבכל זיווג שנעשה בקדושה ובתשוקה, הם ממשיכים תוספת הארה וברכה לנשמות ילדיהם. [4]
עוד חשוב להוסיף, שגם מי שכבר קיים מצוות פריה ורביה, אם מתה עליו אשתו, וקשה עליו להתחתן עם אשה שיכולה ללדת, מצווה שיתחתן עם אשה שאינה יכולה ללדת, מפני שזהו מצב החיים השלם של האדם, ובכך הוא מקיים מצוות עונה מהתורה ונמנע מהרהורי עבירה (יבמות סא, ב; להלן ד, ח).
[4] מצוות עונה קשורה תמיד במצוות פרו ורבו, לפעמים בגלוי ובדרך כלל בסתר. וזה לשון השל"ה שער האותיות קדושת הזיווג תב: "מכל ביאה וביאה כשהיא בקדושה, יצא ממנו פעולה טובה. דאף שאין אשתו מתעברת, מכל מקום מעורר למעלה ומשפיע נשמה. והאריכו בזה המקובלים וכתבו, שעל כן יש היתר לשמש עם אשתו, אף שהיא כבר מעוברת או מניקה או זקנה או עקרה, כי אינו מוציא זרעו לבטלה, אלא מתהווה מזה נשמה קדושה… כי אברהם היה משמש מטתו עם שרה אף שהיתה עקרה, וחס ושלום שיהיה לבטלה… כי מכל ביאה נשפע נשמה, ואלו הנשמות באו לולדות אחרים, וזהו עניין הגרים… רצה לומר, מכח מחשבת קדושת אברהם בביאה נשפעים נשמות של זכרים, ומכח מחשבות קדושת שרה בביאה נשפעים נשמות של נקבות. ואז יובן אֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן, עשיה ממש מכח ביאה". וכל זה על ידי החיבור בדבקות ותשוקה, וכלשון הזוהר ח"ג קסח, א: "באתדבקותא דתיאובתא דאינון תרין זכאין". וכ"כ בשער המצוות לאר"י (בראשית עמ' ז): "… בעניין הזיווג בחדשי העיבור והיניקה, בודאי כי גם בזמנים האלה חייב אדם לקיים מצות עונה, ואין לומר כי אדרבא נראה ח"ו לבטלה. והעניין הוא, כי נודע, כי יש למעלה ב' מיני זיווגים: הא' הוא להוציא נשמות, וזה הזיווג אינו תדירי. והזיווג הב' הוא תדירי ואינו נפסק כלל, והוא לחיות ולקיום העולמות…" וכ"כ בן יהוידע כתובות סב, ב: "אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ… ואז אפילו עָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל, רוצה לומר אפילו אם ישמש בימי עיבור ויניקה לֹא יִבּוֹל, שלא ילך לאיבוד, וכל אשר יעשה בימי זקנתה של אשתו, שאז פסקה מראיית הדמים, גם כן יצליח בזיווג שלו, שאם אין מוליד נשמות יועיל לקיום וחיות העולמות כדאיתא בשער טעמי המצוות…" כיוצא בזה אמרו חכמים (נדה לא, א), שהתשמיש בשלושת החודשים האחרונים להיריון "יפה לאשה ויפה לוולד, שמתוך כך נמצא הוולד מלובן ומזורז".
