ט – שחייה וטבילה בשבת

[7]. אף שמעיקר הדין מותר לרחוץ את הגוף בקרים, מנהג אשכנז להחמיר, משום שחששו שמא יסחט את שערות ראשו בידיו כשיצא מהמים, וכן חששו לטלטול ד’ אמות ברשות הרבים, ושמא יבוא לשחות (תה”ד רנה, שו”ת מהרי”ל חדשות קלט, מ”א שכו, ח, מ”ב כא). אולם ביום חם גם המחמירים מודים שמותר לרחוץ את הגוף בקרים או פושרים, ויזהר שלא לסחוט את שערותיו בידיו, אלא ינגבן במגבת (שש”כ יד, יא). ויש שכתבו שאף במגבת יש להחמיר לנגב את השערות בנחת (בא”ח ש”ש פקודי ח). ולא כתבתי למעלה שלמנהג אשכנז אסור לרחוץ בקרים, כי דין זה אינו שכיח, שהוא נוגע רק ליחידים שרגילים לרחוץ בקרים להנאתם, ובמקום צער ממילא מקילים לרחוץ בקרים וחמים. אבל לשחות בבריכה ברור שאסור למנהג אשכנז. וגם למנהג ספרדים שנוהגים כעיקר הדין ומתירים לרחוץ בקרים ולשחות בבריכה שיש לה קיר סביב והיא ברשות היחיד, מ”מ יש לאסור שחייה בבריכה, משום שרגילים לשחות בבגד ים ויש חשש גדול שיבואו לסוחטו. ועוד, שכל הקולא לשחות בבריכה שבחצר, נגעה למקרים נדירים, לאותם יחידים שהיתה להם בריכה קטנה בחצר וצפו בה מעט. אבל בבריכות שבונים כיום שרגילים לשחות בהם זמן רב, והוא בילוי קבוע, השחייה בהם היא עובדין דחול. ואם אפילו הילוך כדרך חול אסור מדברי נביאים, ק”ו ששחייה היא דרך חול ואסורה. ואם יהיה מותר לשחות בשבת, יתבטלו מתורה ויפרו את עניינה של השבת שנועדה ללימוד. וכיוצא בזה כתב בילקו”י (שכו, יא, ח”ד עמ’ סט). ועי’ בדין ריצה והתעמלות להלן כב, ז-ח.

[8]. אמנם לדעת תה”ד (רנה), למנהג אשכנז שאין רוחצים בקרים, אשה שיכלה לטבול לפני שבת, אסור לה לטבול בשבת. ועפ”י זה כתב הגר”א שאסור לבעלי קריין לטבול. אולם דעת רוב ככל פוסקי אשכנז להתיר כל טבילה בשבת. וכ”כ לעניין טבילת נשים רמ”א יו”ד קצז, ב; ערוה”ש ח; טהרת ישראל יד. וכ”כ לעניין טבילת גברים עולת שבת שכו, טו; א”ר ה; תוספת שבת יב; אג”מ או”ח ד, עד, ועוד.

לעניין טבילה בחמים, לדעת קרבן נתנאל (שבת ב, ק), חסד לאברהם (סימן ל, כמובא בשעה”צ שכו, ה), לא גזרו חכמים על טבילה בחמים בשבת. וכן העידו הרבה אחרונים, שנשים נוהגות לטבול בליל שבת במים חמים (דברי חיים ב, כו, מהר”י עייאש בשו”ת בני יהודה ב, לב, ושו”ת דברי יוסף סד). לעומת זאת, לדעת הנודע ביהודה (מהדו”ת כד), חכם צבי יא; בית מאיר (תחילת שכו), ח”א ע, א; רע”א (א, יז) ועוד, גם טבילה בחמים בכלל גזרת מרחצאות. ובשעה”צ שכו, ה, כתב שרק בשעת הדחק אפשר להקל. אבל למעשה רבים נוהגים להקל לנשים לטבול בחמים. וכ”כ ארח”ש (ב, כא, הערה ל); מנו”א (ח”ב י, 173); בדי השולחן (קצז, יז). ובלוית חן (עט) כתב שלכתחילה תטבול בבין השמשות (כדעת החכ”צ), שכל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בביה”ש במקום מצווה, וכשאי אפשר לטבול בין השמשות, תטבול בשבת בחמים. ונ”ל שהרוצים להחמיר, מוטב שיטבלו בפושרים, שכן ישנן שלוש דעות מהו האיסור לרחוץ בחמין שהוזכר בהלכה הקודמת:
א) לבית מאיר ורע”א, גם במים שהופגה צינתם אסור. ב) לחכם צבי יא, וחת”ס או”ח קמו, ותה”ל שכו, ג, האיסור גם בפושרים אבל במים שהופגה צינתם מותר. ג) לנודע ביהודה (מהדו”ת כד), ח”א (ע, א), זרע אמת (א, עא) וערוה”ש (שכו, ג), האיסור בחמין אבל בפושרים מותר. הרי שגם לסוברים שאסור לטבול בחמין, לדעת הנו”ב ודעימיה מותר לטבול בפושרים. ואם חום המים מעט פחות מחום הגוף, יש מקום לומר שגם לדעת החכ”צ ודעימיה אין בזה איסור. לפיכך הרוצים להחמיר, יחממו את המים פחות מחום הגוף או כחום הגוף, ובאופן זה יצאו לדעת רובם המכריע של הפוסקים, ואין בטבילה זו סבל.