ב – בכמה פודים

פורסם בקטגוריה ט - פדיון בכורות. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/11-09-02/

פדיון הבן הבכור צריך להיות בחמישה שקלים בשקל הקודש, שנאמר (במדבר יח, טז): "וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף, חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, עֶשְׂרִים גֵּרָה הוּא". משקל הכסף הטהור שהיה בחמישה שקלים בזמן התורה, הוא כ-85 גרם כסף טהור. ויש אומרים (כנה"ג, ב"ח ועוד), שהואיל ויש חשש שמא נפלה טעות מסוימת בחשבון, רבים נוהגים להחמיר ולהחשיב את חמשת השקלים כמאה גרם כסף טהור.

ואף שנאמר בתורה, שכדי לפדות את הבכור, צריך לתת לכהן חמישה שקלים בשקל הקודש, מצד הדין אין צריך לתת לכהן דווקא כסף, ואפשר לתת לו גם שווה כסף, העיקר ששווי הדבר שייתן לכהן יהיה בשווי של חמישה שקלים של זמן התורה. וכפי שהסברנו, משקלו של כל שקל היה קרוב לעשרים גרם כסף טהור. ואם כן למעשה, אפשר לתת לכהן ממש כסף טהור במשקל של מאה גרם, או דבר שערכו שווה מאה גרם כסף, כמו למשל פמוטים, גביעי כסף, או אפילו פירות ובגדים וכדומה בשווי זה. והכל תלוי כמובן במחיר הכסף של אותו היום (בכורות מט, ב , שו"ע יו"ד שה, ג).[1]

למרות שאפשר לפדות את הבכור גם בשווה כסף, בשלושה דברים אי אפשר לפדות את הבכור, ואלו הם: קרקעות, עבדים ושטרות (שו"ע יו"ד שה, ג). משום שהדבר שפודים בו את הבכור צריך להיות דומה לכסף, דהיינו שאפשר יהיה לטלטל אותו ויהיה לגופו ערך ממוני. ואם כן, יצאו מהכלל הזה קרקעות שאי אפשר לטלטלם, וכן שטרות שאין גופם ממון, אלא הם מבטאים הסכמה ממונית שבין שני האנשים (בכורות נא, א). ולכן אין לפדות בצ'ק, משום שהוא נחשב כשטר, כלומר הצ'ק מבטא התחייבות של בעל חשבון הבנק כלפי מקבל הצ'ק, שבשעה שיבוא לבנק, יקבל מחשבונו את הסכום הנקוב בצ'ק.

לגבי שטרות כסף של ימינו, נחלקו הפוסקים. יש אומרים שדינם כשטר התחייבות של המדינה, וכיוון שאין גופם כסף אין לפדות בהם (תשובה מאהבה ח"ב תד ועוד), ויש אומרים שהואיל והמדינה הגדירה אותם ככסף ממש, דינם ככסף וכשרים לפדיון (חסד לאברהם קמא יו"ד צה). להלכה נפסק, שאין לפדות את הבכורות בשטרות של כסף (ערוה"ש שה, יח).


[1]. שקל הקודש בלשון התורה הוא סלע בלשון חכמים. כתב בשו"ע יו"ד שה, א, עפ"י הרמב"ם, שחמישה שקלים הם 30 דרהם. ר"ח נאה (שיעורי תורה עמ' פב), חישב לפי הדרהם הטורקי שהוא כ-3.2 גרם, וממילא חמישה שקלים 96 גרם, וכך נוהגים רבים, ויש מעגלים למאה גרם (יחו"ד ד, נד). אולם התברר שהטורקים העלו את משקלו ביותר מעשרה אחוזים, אבל במשך מאות שנים ובכללן בזמן הרמב"ם הדרהם שקל 2.83 גרם בלבד, וממילא חמישה שקלים הם 85 גרם. וכל זה לשיטת הגאונים והרמב"ם, ששקל הוא 17 גרם. אבל לרש"י, לפי המטבעות שנקב הוא 14.2, וממילא חמישה סלעים הם 71 גרם (מידות ושיעורי תורה לרב בניש לא, ב; כב, ד-ו). כיוון שאפשר לפדות בשווי של חמישה שקלים כסף, יש להתעדכן במחיר הכסף. במשך עשרות השנים האחרונות מחיר הכסף נמצא בתנודות קיצוניות. ברוב השנים מחיר אונקיה (כ-31 גרם), היה כחמישה דולר, ולעיתים עלתה עד חמישים דולר. בשנים האחרונות (תשע-תשעא) מחירה בבורסה נע בין 15 ל-50 דולר. לפי זה יוצא שמחיר 85 גרם נע בין 150 ₪ ל-500 ₪. ובחנויות מחירו גבוה בכעשרה אחוז. החברה הממשלתית למטבעות יצקה מטבעות במשקל 20 גרם כל אחת לפדיון בכורות, אולם המחיר שהיא גובה עבורם – כ-2000 ₪ ומעלה, גבוה לפחות פי ארבעה ממחיר הכסף הטהור במשקל זה. למעשה, יש להעריך את שווי הכסף במשקל 85 גרם באותו היום לפי מחירו בחנות, וכדי לצאת מהספק, טוב לחשב מאה גרם.

פורסם בקטגוריה ט - פדיון בכורות. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן