אדם שנולד לו בן בכור, צריך לפדות אותו לאחר שלושים יום, על ידי שיתן שווי של חמישה שקלים בשקל הקודש לכהן, שנאמר (שמות יג, ב): "קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא". ונאמר (שם יג, יג): "וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה". ונאמר (במדבר יח, טז): "וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה הוּא".
כדי להבין את טעם מצוות פדיון בכורות, צריך להקדים, שבכל דבר ראשוני, בראשיתי, מתגלה יותר יד ה'. אמנם, מי שנושא את עיניו לראות ולשאול מי ברא אלה, מבין שהכל מאת ה', אלא שהשגרה בה רואים שוב ושוב את העולם על כל הופעותיו החיצוניות, משכיחה מאיתנו את השאלות הבראשיתיות, כמו: מאיפה הכל התחיל, ואיך הכל חי. אבל כשאדם נפגש לראשונה עם משהו חדש, שנברא זה עתה, כמו תינוק למשל, ליבו מתפעם, והוא מתקרב יותר לאמונה. וכן מבאר המהר"ל מפראג (גבורות ה' פרק לח), שכל דבר ראשוני דומה במידת מה לבורא יתברך שהוא 'ראשית המציאות', ולכן ישנה קדושה בבכורות. יש קדושה בפירות הראשונים שגדלים מחדש בכל שנה על העץ ועלינו לקיים בהם את מצוות ה'ביכורים' ולהעלותם לירושלים לכהנים. כמו כן, יש קדושה בבן הראשון שנולד, עד שאינו יכול לחיות חיי חולין רגילים בעולם הזה, מבלי שנפדה אותו כמצוות התורה.
עוד צד חשוב להדגיש בטעם מצוות פדיון בכורות. דווקא הקדושה והמעלה המיוחדת שמתגלה בבן הבכור, עלולה ליצור סיבוך הן אצל ההורים והן אצל בנם. ההורים עלולים להתגאות יתר על המידה בבנם הבכור, עד שיחשבו כאילו הם עצמם בראו את בנם, וישכחו שהם שליחים ושותפים להורדת נשמתו של בנם לעולם. בנוסף לכך, ההורים נוטים לתלות בבנם הבכור תקוות גדולות ומוגזמות, דבר שעלול לטפח אצלו תכונות שליליות, כגאווה, נטייה לאנוכיות וחרדה מוגזמת מכישלון. כנגד הגאווה הזו של ההורים שמוקרנת אחר כך לבנם, באה התורה ומחייבת את האב לפדות את בנו. כדי להדגיש: אל תחשוב שהבן הזה הוא יצירתך והוא שלך. למעשה הוא קדוש ושייך לה', וכדי שיוכל לחיות חיי חולין בעולם הזה, עליך לפדותו.
זכות גדולה ישנה לאב שזכה במצוות פדיון בכורות, מפני שזו מצווה נדירה שאינה מזדמנת לכל אדם. ראשית, משום שכל מי שנולדה לו בת בתחילה, פטור מפדיון בכורות, כי רק בן בכור צריך לפדות ולא בת.
גם כהנים ולוויים, או אפילו ישראלים שהתחתנו עם בת כהן או בת לוי, פטורים מלפדות את בנם הבכור (כמבואר להלן הלכה ט).
וכן כאשר ההיריון הראשון הסתיים בהפלה, הבן שייוולד אחריו יהיה פטור מפדיון-בכורות. וכן אם הבן הבכור נולד בניתוח קיסרי, לא יפדו אותו. נמצא, אם כן, שפחות משליש מכלל ההורים זוכים לקיים מצוות פדיון בכורות. ומאחר שזו מצווה נדירה, משתדלים לקיימה בהידור, מזמינים הרבה אורחים, ועורכים סעודה גדולה, עם בשר ומיני מטעמים.
