חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

ז – עד מתי אפשר להבדיל

מי שלא הבדיל במוצאי שבת על הכוס, בין אם היה זה מחמת אונס, כגון חייל ששהה בפעילות מבצעית, ובין אם לא הבדיל מחמת שכחה או זדון, לדעת רוב הראשונים (רמב"ם, תוס' ורא"ש), יכול להבדיל עד סוף יום שלישי, שכל שלושת הימים הראשונים של השבוע עדיין קשורים לשבת שעברה.

ויש סוברים, שרק ביום ראשון אפשר להשלים את ההבדלה (הגאונים), ויש מי שסובר, שאף זאת בתנאי שממוצאי שבת עוד לא אכל דבר (בה"ג). ויש נוהגים לחוש לדעתם, ולהבדיל על הכוס בברכה רק ביום ראשון ובתנאי שלא אכל דבר ממוצאי שבת (בא"ח, כה"ח רצט, כו).

אולם למעשה, דעת רוב הפוסקים, שמי שלא הבדיל במוצאי שבת, גם אם כבר אכל בינתיים, מבדיל בברכה על הכוס עד סוף יום שלישי (שו"ע ורמ"א רצט, ו; מ"ב יט). וכל זה אמור לגבי ברכת 'הגפן' וההבדלה, אבל על הבשמים והנר מברכים רק במוצאי שבת, שכן רק במוצאי שבת יש צורך להשיב את הנפש בריח הבשמים, וגם ברכת הנר נתקנה לזכר האש שגילה אדם הראשון במוצאי שבת, וביום ראשון כבר לא שייך לברך עליהם.[5]


[5]. השוכח להבדיל במוצאי יו"ט, יבדיל עד סוף היום שלאחר החג. ואמנם למהר"י עיאש יכול להבדיל עד שבת (בני יהודה כח), ולכסא אליהו רצט, א, יכול להבדיל עד סוף שלושה ימים. ומנגד לר' שלמה קלוגר רצט, א, בא"ח וכה"ח רצט, כד, יכול להבדיל רק במוצאי החג. אולם דעת רוה"פ כדעה האמצעית, שאפשר להבדיל ביממה שלאחר החג. וכ"כ רע"א, מ"ב רצט, טז; בית אפרים; יהודה יעלה או"ח צב; יבי"א ח"ז או"ח מז (ושם הביא כמה ראשונים שאפשר להבדיל אף במוצאי היום הראשון שאחר החג).

תפריט

פניני הלכה סט 19 ספרים
לרכישת הספרים לחצו כאן
דילוג לתוכן