אסור ליהודי לשכור פועלים שיעבדו עבורו בשבת, שכל מה שאסור ליהודי לעשות בשבת אסור לו לבקש מגוי שיעשה עבורו בשבת. לפיכך, אסור ליהודי להעסיק גוי שיעבוד עבורו בשדה או במפעל או בחנות. אבל מותר לשכור פועל גוי שיסייע לו בהגשת מאכלים ושטיפת כלים בשבת, שהואיל ואלו פעולות מותרות, מותר לשכור גוי שיעשה אותם. (ואין צריך להבליע את שכרו בעבודה שבימות החול, תהל"ד רמג, א, שש"כ כח, סג. עי' לעיל כב, יד).
אם עשה הגוי עבורו עבודה בשבת, אסור ליהנות ממנה בשבת, וגם במוצאי שבת אסור ליהנות ממנה עד שיעבור זמן כדי שיוכלו לעשות את אותה המלאכה בהיתר. ואם המלאכה שעשו הגויים עבורו בשבת היתה בדבר מפורסם, כמו בבנית בית, גזרו שלא יגור בבית שבנו עבורו לעולם, אבל מותר לו למכור את הבית ליהודי אחר. (ובשעת הדחק מקילים לו לגור בבית שבנו עבורו. שו"ע רמד, ג-ד; שכה, יד; מ"ב רמד, יט-כ; שכה, עג).
וכל זה לגבי שכיר, אבל אם הגוי אריס בשדה של היהודי, היינו שהשדה שייכת ליהודי והגוי לוקח על עצמו אחריות מלאה לטפל בשדה, ותמורת זה הוא מקבל אחוזים מהפירות – מותר לגוי לעבוד בשדה בשבת, שהואיל והגוי שותף ברווחים, הרי שהוא עובד לצורך עצמו.
וכן מותר ליהודי שיש לו מפעל או חנות לתת לגוי להפעיל אותם בשבת תמורת אחוזים מהרווח. ואף שהיהודי מרוויח מעבודת הגוי בשבת, כיוון שהגוי עובד כדי להרוויח לעצמו, אין זה נחשב שהוא עובד עבור היהודי, ומותר ליהודי להרוויח אחוזים מעבודתו.[7]
וכן מותר ליהודי שיש לו שדה או מפעל או חנות בחוץ לארץ להשכיר אותם לגוי תמורת תשלום קבוע, והגוי יוכל לעבוד בהם גם בשבת. שהואיל והיהודי בכל אופן מקבל את דמי השכירות שלו, הגוי שעובד בשבת למען עצמו הוא עובד. ובתנאי שלא ישכיר את החנות ליום השבת בלבד, שאם ישכיר ליום השבת בלבד, הרי שהוא מעוניין שהגוי יעבוד בשבת. אלא ישכיר את החנות לשבוע או חודש או שנה, וכך שכר השבת נכלל בהבלעה בתוך דמי השכירות.
