מצווה מהתורה לקרוא קריאת שמע בלילה ובבוקר, שנאמר בפרשת שמע ובפרשת והיה אם שמוע: "בְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ". וכן מצווה לזכור את יציאת מצרים ביום ובלילה, שנאמר (דברים טז, ג): "לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ". מזה שנאמר "כֹּל יְמֵי" למדו שמצווה להזכיר את יציאת מצרים ביום ובלילה (משנה ברכות יב, ב). לשם כך אומרים את פרשת 'ויאמר' שבסופה מזכירים את יציאת מצרים. ואמנם פרשת 'ויאמר' שעוסקת במצוות הציצית שייכת בעיקר ליום, והיה אפשר לקיים את מצוות זכירת יציאת מצרים של לילה באמירת פסוקים אחרים, אבל כיוון שפרשת 'ויאמר' שגורה בפי הכל, נהגו גם בלילה לזכור את יציאת מצרים באמירתה (תוס' יו"ט שם). ועוד, שיחד עם שתי הפרשיות הראשונות יש בהן רמ"ח מילים (לעיל טו, יב), ויש באמירת שלושתן קבלת עול מלכות שמיים שלימה (לעיל טו, ג-ד). דיני קריאת שמע נתבארו לעיל בפרק טו.
הוסיפו ותיקנו אנשי כנסת הגדולה לומר שתי ברכות לפני קריאת שמע ושתי ברכות לאחריה, כאשר שלוש מהן מקבילות לברכות קריאת שמע של שחרית. הראשונה 'מעריב ערבים', והיא ברכת שבח על חילופי הזמנים, והיא מקבילה לברכת 'יוצר אור' שבשחרית. השנייה 'אהבת עולם', והיא שבח והודאה על אהבת ה' לישראל ועל נתינת התורה. השלישית 'אמת ואמונה', והיא שבח והודאה על הגאולה. והרביעית 'השכיבנו', בה אנו מבקשים מה' שישמור עלינו בלילה ובשינה (עוד עיין טז, א). נמצא שברכות קריאת שמע הן שבע, שלוש בשחרית וארבע בערבית, ואמרו בירושלמי (ברכות פ"א ה"ה) שנתקנו על שם הפסוק (תהלים קיט, קסד): "שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ".