חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

ב – ברכת המפיל

היו שחששו לברך "המפיל" שמא לא ירדמו ונמצאה ברכתם לבטלה. אבל למעשה, מעצם זה שחכמים תקנו לברך "המפיל", משמע שלא חששו לזה. והטעם, מפני שהיא ברכת הודאה לה' על השינה, ואף מי שלא הצליחה לישון, ההודאה שאמרה אינה לבטלה (ח"א לה, ד). אלא שתקנו חכמים ברכה זו למי שמתכוונת לישון, ומי שאינה מתכוונת לישון באותו לילה, לא תברך באותו הלילה את ברכת "המפיל".[4]

ועל שינה של יום אין מברכים "המפיל". ויש אומרים שטוב לומר לפני שינת יום "ויהי נועם" (מ"ב רלט, ח, וע' ד"ה באו"ה 'סמוך'). וגם על שינת עראי בלילה אין מברכים "המפיל", אבל שינה על המיטה למשך חצי שעה כבר נחשבת שינת קבע (א"א רלט; בית ברוך לה, י).

מי שהלכה לישון בלילה וברכה "המפיל", ואח"כ קמה לעיסוקיה וחזרה לישון, לא תחזור לברך "המפיל", שאין מברכים "המפיל" אלא פעם אחת בלילה (בית ברוך לה, ט, וע' פס"ת רלט, א, 4).

מי שנרדמה בלא לברך "המפיל" והתעוררה באמצע הלילה ומתכוונת להמשיך לישון, תברך לפני שתירדם בשנית. ותשפשף את ידיה בשמיכה לפני שתברך, שמא נגעו ידיה במקומות המכוסים שבגופה ועליה לקנחם בשמיכה לפני הברכה (שו"ע או"ח ד, כג, מ"ב סא; ושלא כפס"ת רלט, א, שמחייב נטילת ידיים).

יש שלמדו על פי קבלת האר"י ז"ל, שרק אדם שהולך לישון לפני חצות הלילה יברך "המפיל", אבל מי שהולך לישון אחר חצות לא יאמרנה. וכן נוהגים רבים מהספרדים, שאם הולכים לישון אחר חצות אומרים "המפיל" בלא שם ומלכות (כה"ח רלט, ח, וע' יחו"ד ד, ע' קכב-קכד). אבל למנהג אשכנזים וחלק מהספרדים, כל זמן שהולכים לישון לפני עמוד השחר – מברכים "המפיל".


[4]. לדעת הבן איש חי ש"ר פקודי יב, אין מברכים המפיל בשם ומלכות, שמא יפסיקו בדיבור או שלא ירדמו. ודעת רוב הפוסקים שמברכים, כי הדיבור אינו הופך את הברכה לברכה לבטלה, וגם אין לחשוש שמא לא ירדם.

תפריט

פניני הלכה סט 19 ספרים
לרכישת הספרים לחצו כאן
דילוג לתוכן