שאלה: האם ההורים יכולים להחשיב את מה שהם מוציאים על ילדיהם הקטנים כמעשר כספים שלהם?
תשובה: עד גיל שש ההורים חייבים לפרנס את ילדיהם מהתורה, וחכמים הוסיפו וחייבו את ההורים לפרנס את הילדים עד שיגיעו בערך לגיל שלוש עשרה (כתובות מט, ב). וכיוון שזו חובה, אין להחשיב את מה שמוציאים עליהם כצדקה. ומי שמצבו דחוק מאוד, ואינו יכול לפרנסם בלא להיעזר בכספי המעשר, נחשב עני, ופטור מלהפריש מעשר כספים.
שאלה: האם הורים יכולים לשלם את הוצאות ילדיהם שעברו גיל מצוות מכספי מעשר?
תשובה: אמנם מצד מה שתקנו חכמים אין חובה לפרנס ילדים שעברו גיל שלוש עשרה, אולם מצד מגמת התקנה, שנועדה לדאוג לפרנסתם של הילדים עד שיגיעו לשלב שבו יוכלו בדוחק להסתדר בכוחות עצמם, יש מקום להוסיף לפרנסם גם אח"כ (עיין אג"מ יו"ד א, קמג; ב, קיג). וכך גם חוק המדינה, שההורים חייבים לפרנס את הילדים עד גיל שמונה עשרה. ולכן אין לממן את פרנסת הילדים אחר גיל שלוש עשרה מכספי המעשר. אמנם מי שהוא דחוק, יכול להחשיב את מה שהוא מוציא על ילדיו שעברו את גיל המצוות כמעשר כספים.
שאלה: האם אפשר לשלם לתלמוד תורה של הבנים מכספי המעשר?
תשובה: הואיל וזו מצווה מהתורה, שהאב חייב ללמד את בנו תורה או לשכור לו מלמד שילמדנו תורה, ולמנוע את ילדיו מלהתקלקל (ע' אג"מ יו"ד ב, קיג), אין לקיים את החובה הזו על ידי כספי מעשר כספים. אולם אם הבנים גדולים, וההורים משלמים עבור מוריהם וגם עבור מזונם ולבושם, ומצבם דחוק, ניתן להחשיב את מה שהם משלמים עבור מזונם ולבושם ממעשר כספים. וכן כאשר הם גרים בפנימייה, מותר לשלם את הפנימייה ממעשר כספים (שו"ע הרב הל' ת"ת א, ז).
