יש שהקשו על נוסח תפילת הדרך, מדוע אינה פותחת בברוך. שהרי יש לנו כלל: כל ברכה שאינה סמוכה לחברתה, דהיינו שאומרים אותה בפני עצמה, יש לפותחה בברכה, כלומר בלשון "ברוך אתה ה'". ואם כן תפילת הדרך שנאמרת כתפילה בודדת, מדוע איננה פותחת בלשון "ברוך"?
ואכן, יש שמחמת כן החמירו להסמיך תמיד את תפילת הדרך לברכה אחרת (מהר"ם מרוטנבורג). ולכתחילה טוב להחמיר, ואם מזדמנת לאדם ברכה אחרת בשעה שהתחיל את דרכו, עדיף לסמוך אליה מיד את תפילת הדרך. כגון שאכל תפוח ועליו לברך ברכה אחרונה, יברך תחילה ברכה אחרונה ואח"כ את תפילת הדרך. אבל אם לא נזדמנה לו ברכה, על פי רוב הפוסקים אפשר לומר את תפילת הדרך גם ללא ברכה אחרת לפניה. והטעם לכך, שבעצם תפילת הדרך אינה ברכה כלל אלא תפילה, ולא חלים עליה הכללים של ברכות, ולכן היא אינה פותחת בלשון ברוך אתה וכו' וגם אינה צריכה להיות סמוכה לחברתה (תוס' פסחים קד, ב, מ"ב קי, כח).
הדבר מוכח מסיום התפילה, שאינו הסיום הרגיל של ברכה, אלא רק: "ברוך אתה ה' שומע תפילה", ללא הזכרת המלים "אלוהינו מלך העולם", ואמר רבי יוחנן: כל ברכה שאין בה שם ומלכות אינה ברכה (ברכות מ, ב), ומאחר שלא אומרים בתפילת הדרך "אלוהינו מלך העולם", אין זו ברכה אלא תפילה.
ועוד תירוץ ישנו, שאכן תפילת הדרך היא ברכה – ברכת "שומע תפילה" שבשמונה-עשרה, שכן בסיום אנו אומרים "ברוך אתה ה' שומע תפילה". ואם נשאל מדוע אינה פותחת בברוך. התשובה היא שהואיל ובדרך כלל ברכת שומע תפילה שבתפילת שמונה-עשרה סמוכה לברכות שלפניה, גם כשאומרים אותה בנפרד, כמו למשל בתפילת הדרך, לא שינו חכמים את נוסחה. ואין צורך לפתוח אותה בלשון ברוך ולהזכיר בה את המלים: "אלוהינו מלך העולם", משום שכבר בברכות הקודמות בשמונה- עשרה נזכרו, ואין צורך לחזור עליהן שוב בברכת שומע תפילה (תר"י על ברכות ב, א).
