ראוי לדעת כי אופיים של רוב האנשים אינו מתאים לחיים של שליחות. כולם יכולים להיות שליחים לפעמים. לקרב חבר במקום העבודה או בצבא, לקבוע שיעור או חברותא עם אנשים שמתעניינים ביהדות. אבל מעטים יכולים לחיות בחברה חילונית כשהם כל הזמן תחת המתח המתמיד של שליחות, שכולל דריכות מתמדת לקראת כל הזדמנות לקרב יהודי נוסף לאביו שבשמיים, דריכות בשחרית מנחה וערבית, במכולת ובתחנת האוטובוס.
אמנם בדור שבו צריכים יותר שליחים כמו דורנו, גם אנשים שההתאמה שלהם לשליחות היא חלקית, ובדור אחר היו עוסקים בתחומים אחרים, מתוך הנחיצות העצומה בדורנו, מפתחים את הצדדים המתאימים שבאישיותם לשליחות ויוצאים לחינוך וקירוב רחוקים. אבל רוב הציבור אינו מתאים לדריכות המתמדת שבחיי שליחות. ומי שאיננו חי תחת תחושת השליחות, מנגנון ההגנה שלו נסדק והוא ומשפחתו עלולים להיות מושפעים לרעה.
צריך גם לציין שיחד עם הערך הגדול שבחיי שליחות, יש בזה גם חסרון. הרצון והצורך המתמיד להשפיע חוסם את האפשרות להתפתח ולהתעלות. יש ערך בקליטת רעיונות מבחוץ, מההישגים המדעיים והתרבותיים. אולם מי שעוסק בשליחות, אינו יכול להיות פתוח לזה. אם יתעסק בקליטת רעיונות מבחוץ ימעל בשליחותו ויש חשש גדול שייפול ויושפע לרעה. מי שעוסק בבירורים עמוקים ביחס לתרבות ולמדע, צריך לחיות בתוך חברה חזקה מאוד, כדי שיהיה לו כוח לברור את הטוב מתוך הרע שבתרבות האנושית.
