חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

יג – בל תשקצו בהשהיית צרכיו

אדם שנצרך לנקביו, ראוי לו להתפנות במהרה, כדי לנקות את עצמו מהפסולת שבגופו. ואם הוא נצרך כל כך עד שעליו לעצור בעצמו כדי למנוע מהפסולת לצאת מגופו, והצורך להתפנות לוחץ כל כך עד שאינו יכול להסיח דעתו מזה, ואע"פ כן אינו הולך להתפנות, הרי הוא עובר באיסור 'בל תשקצו' (מכות טז, ב, שועה"ר מהדו"ת ג, יא; א"א בוטשאטש). בנוסף לכך, המתאפק מלהתפנות מזיק לבריאותו (רמב"ם מאכלות אסורות יז, לא). וגבר שמתאפק מלהטיל מימיו גורם לעצמו סכנה עד כדי עקרות (עי' יבמות סד, ב, מ"ב ג, לא).

ואם הוא יכול לשהות יותר מכדי הילוך פרסה (72 דקות), אף שרצוי שילך להתפנות, אין בזה חובה, ומותר לו ללמוד באותו זמן תורה ולברך ברכות (מ"ב צב, ז). ואם התחיל ללמוד או לעסוק בעסקיו כשלא היה צריך לנקביו, ולאחר זמן הוצרך לנקביו עד שאינו יכול להתאפק 72 דקות, אבל עדיין אינו צריך לעצור עצמו כדי שהפסולת לא תצא מגופו – לדעת רוב הפוסקים, לכתחילה יפסיק וילך להתפנות. אבל אם הוא באמצע עניין – מותר לו לדחות מעט את התפנותו, עד שיסיים את העניין (באו"ה צב, ב, 'קורא'), ויש אומרים שגם באמצע עניין עדיף להפסיק מיד כדי להתפנות (בא"ח ויצא א). אמנם, גם מי שנצרך מאוד, אם היציאה להתפנות תגרום לו בושה גדולה, לכל הדעות מותר לו לשהות עוד, שגדול כבוד הבריות שדוחה איסור 'בל תשקצו' (מ"ב ג, לא; צב, ז; פנה"ל תפילה ה, ט).

ינהג בבית הכסא בכבוד, לא יגלה את עצמו מעבר למה שנצרך כדי לא להתלכלך. ואחר שיתפנה – ינקה עצמו היטב, ובשעת הצורך טוב שינקה את עצמו במים או בנייר לח (שו"ע ג, ד, מ"ב לא). וכן יזהר מאוד שלא ללכלך את בית הכסא, ואם בטעות לכלך מעט, ינקה אחריו, כדי שלא לצער את הבאים להתפנות אחריו.

תפריט

פניני הלכה סט 19 ספרים
לרכישת הספרים לחצו כאן
דילוג לתוכן