ג – מינוי החזן

פורסם בקטגוריה פרק ד - החזן וקדיש של אבלים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/02-04-03/

החזן הוא שליח הציבור, לפיכך אסור לאדם לתפוס את החזנות בלא שהציבור, או הגבאי שהוא נציגו, יבקש זאת ממנו. ומי שעשה עצמו חזן בניגוד לרצון הציבור – אין עונים אחריו אמן (רמ"א נג, כב).

כשיבוא הגבאי לבקש מאחד המתפללים לעבור לפני התיבה, מן הנימוס שיסרב תחילה, כדי שלא יראה כמי שרוצה להתגאות בחזנותו. וכשימשיך הגבאי לבקש, יכין עצמו כמי שרוצה לעלות אלא שעדיין ממתין לראות אם יש שם ראוי ממנו. ואם יבקש בשלישית, יתרצה ויתחיל להתפלל. ואם הפונה אליו הוא אדם גדול – יעלה מיד, שאין ראוי לסרב לגדול (שו"ע נג, טז). ונראה שמי שסרב לגבאי בתפילה הקודמת, כשיבוא הגבאי לבקש ממנו שוב בתפילה הבאה, יחשיב עצמו כמי שפונים אליו עתה בפעם השניה, ויכין עצמו לעמוד אלא שימתין לראות אם אין שם הגון ממנו המוכן להתפלל, ואם יבקש ממנו שוב, יעמוד מיד.

ואם הוא יכול להתפלל ומסרב יותר ממה שאמרו חכמים, הרי הוא פוגע בכבוד התפילה ובכבוד שמים. וכן מי שחננו ה' בכשרון שירה וקול ערב, לא יהיה סרבן בשבתות ובימים טובים, שבהם התפילות מעוטרות בשירה וזמרה. ואם הוא מסרב להתפלל מתוך עקשות או עצלות, ואינו משבח לה' בקולו, ראוי לו שלא בא לעולם (ספר חסידים תשס"ח). ואמרו חכמים על נבות היזרעאלי שהיה קולו ערב ונאה, והיה עולה ברגלים לבית המקדש שבירושלים, והיו כל ישראל מתכנסים לשומעו. פעם אחת לא עלה מפני שרצה לשמור על כרמו, ובעוון זה נתפס, והעידו עליו בני בליעל שמרד במלך, ואבד מן העולם (פסיקתא רבתי כ"ה).

פורסם בקטגוריה פרק ד - החזן וקדיש של אבלים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן