ו – איסור אכילת מצה ביום י"ד

פורסם בקטגוריה י"ג - הלכות ערב פסח ומנהגיו. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/04-13-06/

אסרו חכמים לאכול מצה בערב פסח, כדי שתהיה חביבה בעת אכילתה בלילה, וכדי שיהא היכר בין אכילה שלפני פסח לאכילת מצת מצווה בליל הסדר. איסור זה חל גם על ילדים קטנים שמבינים עניין המצה שהיא זכר ליציאת מצרים. אבל מותר להאכיל מצה בערב פסח לקטנים שאינם מבינים זאת.

האיסור מתחיל מעלות השחר. ויש שהחמירו על עצמם שלא לאכול מצה כבר מר"ח ניסן, ויש שנהגו להימנע מאכילת מצה שלושים יום לפני הפסח. אבל מצד הדין רק ביום י"ד בניסן צריכים להימנע מאכילת מצה (מ"ב תעא, יב).[6]

במחנות צה"ל ובבתי חולים רגילים לבער את החמץ מספר ימים לפני פסח, שאם לא יעשו כן יש חשש שיישאר חמץ בפסח במטבחים ובמחנות. כדי שיהיה לחיילים ולחולים מה לאכול, גם בימים שלפני הפסח נותנים להם לאכול מצות, אולם בערב פסח עליהם להימנע מאכילת מצות.

איסור אכילת מצה בערב פסח חל גם על שברי מצה קטנים שנילושו ביין או שמן. ואף אם יאפו את התערובת הזו, כל זמן שצורת המצה נשארה על השברים, הרי שברכתם 'המוציא', ואסור לאוכלם בערב פסח. אבל אם השברים שנילושו ונאפו איבדו את צורת המצה שלהם, ברכתם 'מזונות', ומותר לאוכלם בערב פסח (כך נראה מדברי הרמ"א תעא, ב, ומ"ב יט-כ). ויש מחמירים בזה, ולדעתם אפילו אם פוררו את המצה לפירורים קטנים כקמח מצה, ולשו אותם בשמן או בדברי מתיקה ואפו מהם עוגה או עוגיות ולא נותרה להם צורת מצה – אסור לאוכלם. והטעם, משום שעדיין ברכת 'המוציא' שייכת להם, שאם יאכלו מהם כשיעור קביעת סעודה יברכו עליהם 'המוציא', נמצא שעדיין לא פג מהם שם מצה, וממילא איסור אכילת מצה בערב פסח חל גם על מאפים המבוססים על קמח מצה (הגר"א, הרב קוק, חזו"ע).[7]

אבל אם עשו מהפירורים קציצות ובישלום, לכל הדעות מותר לאוכלם בערב פסח, שאחר הבישול לא נשאר שם מצה על הפירורים, ואף אם יאכלו מהם שיעור קביעת סעודה – ברכתם 'מזונות', הואיל והם תבשיל ולא מאפה (מ"ב כ). ואפילו אם בשלו מצה שלימה שיש בה שיעור כזית, אף שברכתה 'המוציא', לדעת רוב הפוסקים, מותר לאוכלה בערב פסח (כמבואר בהמשך יד, 1).


[6]. נסכם את הדעות בקיצור: לרא"ש ולרז"ה, האיסור מתחיל מחצות היום. למהר"ם חלאוה וכן פרש הה"מ את הרמב"ם ולתשב"ץ, האיסור מעלות השחר. לאורחות חיים, מעת בדיקת חמץ בליל י"ד. למעשה, פסק הרמ"א מעלות השחר, וכן מוסכם על רוב האחרונים. אמנם הבן איש חי צו כו מחמיר מליל י"ד. (עיין בירור הלכה צט, ב).

[7]. יש אומרים שכל מצה שאינה כשרה למצת מצווה מותר לאוכלה בערב פסח, וכן דעת המאירי ורבי ישעיה מטראני והריב"ש ת"ב. ויש אומרים שכל שיש בה טעם מצה אסורה ואפילו אם היא עצמה אינה ראויה למצווה, וכך נראה מכמה ראשונים שהתירו מצה עשירה בלבד, היינו קמח שנילוש במי פרות (ר"ת בתוס' פסחים צט, ב, רא"ש, מרדכי, תשב"ץ ומהרש"א). (אמנם למעשה למנהג הרמ"א אין אוכלים מצה עשירה). ואם פוררו מצה ולשו אותה בדברי מתיקה או בשמן, בין אם אפו ובין אם לא אפו, יש סוברים שכל זמן שברכתה 'המוציא' אסור, ואם נשתנתה לברכת 'מזונות' מותר, ודין זה מבואר בשו"ע או"ח קסח, י. ושיטת המחמירים, שכל פירורי מצה אפויים, כעוגות ועוגיות, אסור לאכול בערב פסח, והטעם שיש להם שייכות עדיין לברכת 'המוציא' אם יאכלו מהם שיעור סעודה, שדינם כדין פת הבאה בכיסנים, וכ"כ בעולת ראיה ח"ב ע' רמג סעיף כב. ואם בישלו את המצה, אף שהיא כזית וברכתה 'המוציא', כיוון שנשתנה טעמה, מותר לאוכלה בערב פסח. וכך סובר המ"ב תעא, כ, ושעה"צ יט. ויש מחמירים, עי' להלן יד, 1, וביחו"ד א, צא הערה י. מ"מ לכל הדעות פירורי מצה פחות מכזית שבישלום מותר לאכול בערב פסח וכך כתבתי למעלה. ועיין ביחו"ד ג, כו, שהתיר בשעת הדחק לבתי חולים להגיש מצות שאינן שמורות בערב פסח, שבשעת הדחק אפשר לסמוך על הראשונים הסוברים שרק מצה שמורה הראויה למצווה אסורה. אלא שבפועל אין מקום לעצה זו, מפני שכל המצות שמורות לפחות משעת טחינה, ונעשות לשם מצווה, ומוסכם שיוצאים בהן ידי מצווה (שו"ע תנג, ד).
פורסם בקטגוריה י"ג - הלכות ערב פסח ומנהגיו. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן