יד – דין שתוי ושיכור בברכות ותפילת ערבית

פורסם בקטגוריה טז - מצוות השמחה והחסד. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/05-16-14/

שתוי הוא מי שהושפע מהאלכוהול, וקשה לו להתרכז ולמקד את מחשבתו, אבל עדיין הוא מסוגל לדבר לפני המלך. ושיכור הוא מי ששתה הרבה, עד שאינו יכול לדבר כראוי לפני המלך.

ושניהם יכולים לברך את ברכות הנהנין. ואף שלכתחילה שיכור לא יברך ברכות, אולם ברכות שזמנן עובר מותר לשיכור לברך. לכן שיכור יכול לברך בפורים את כל ברכות הנהנין וברכת המזון וברכת 'אשר יצר'.

אבל דין התפילה חמור יותר, ומי שסיים את סעודתו והגיע זמן תפילת ערבית, אם הוא שיכור או שתוי, ימתין עד שיתפכח מיינו ויתפלל מתוך צלילות הדעת. ואם יש שם מניין, ואם לא יתפלל עמהם יפסיד את התפילה במניין. אם הוא שתוי, יתפלל עמהם מתוך סידור, מפני שבדיעבד תפילת השתוי כשרה. אבל אם הוא שיכור, לא יתפלל עמהם, מפני שתפילת השיכור פסולה ונחשבת לתועבה.

ואם הוא חש עייפות גדולה, ויש חשש שאם לא יתפלל מיד יירדם ויפסיד את התפילה – השתוי יתפלל את כל התפילה, ואילו השיכור יקרא את קריאת שמע בלא ברכותיה, וכך יצא ידי חובת קריאת שמע מהתורה, אבל את ברכות קריאת שמע ותפילת עמידה לא יתפלל. ואף אם תתקפנו שינה בלא שיספיק להתפלל, אין עליו עוון, הואיל והשתכר לשם שמים, והעוסק במצווה פטור מהמצווה. ולמחרת ישלים את התפילה שהחסיר, ויתפלל תחילה תפילת עמידה של שחרית ואח"כ יוסיף להתפלל עוד תפילת עמידה לתשלומי ערבית.

ונראה שכאשר יש לאדם ספק אם הוא שתוי או שיכור, בפורים יכול להקל ולהתפלל עמידה, מפני שבפורים גם המלך מקבל את השתויים ברוח טובה, מפני שכך היא מצוות היום.17


  1. עיין בשו"ע ורמ"א או"ח סימן צט ומ"ב שם, בדין שיכור ושתוי. ועיין בפניני הלכה תפילה ה, יא, בדין שיכור ושתוי. ושם יח, ח-י, על דין תפילת תשלומין.

    וההיתר לשתוי שיתפלל כשהשעה עוברת מבואר בדברי היש"ש המובא במ"ב צט, ג ויז. וגם הרמ"א מיקל בשתה רביעית יין – או מפני שהיינות חלשים או מפני שמתפללים מתוך סידור. ועיין באש"י כב, יח. ונלענ"ד שכל שכן שאפשר להקל בזה בפורים, מפני שזוהי מצוות היום.

פורסם בקטגוריה טז - מצוות השמחה והחסד. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן