חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

ג – מתנות לאביונים

לתרומת מתנות לאביונים שיחולקו ביום הפורים – לחצו כאן

מצווה על כל אדם מישראל שייתן מתנות לאביונים בפורים. ובשתי מתנות, מתנה אחת לכל אביון, יוצא ידי חובתו, וכל המרבה במתנות לאביונים הרי זה משובח. המתנה יכולה להיות כסף או דבר מאכל, אבל לא בגדים וספרים, מפני שיש אומרים שהמתנות צריכות להיות מדבר שאפשר ליהנות ממנו בסעודת פורים, ועל כן יש לתת מאכלים או כסף שאפשר לקנות בו מאכלים. ואף שהמתנה צריכה להיות ראויה לסייע לסעודת פורים, לאביון מותר לעשות במתנה מה שירצה, ואין הוא חייב להשתמש בה דווקא לצורכי סעודת פורים (שו"ע תרצד, א, רמ"א ב, מ"ב ב).

שוויה של כל מתנה צריך להיות כשיעור שאפשר לקנות בו מאכלים פשוטים שמשביעים כארוחה קטנה ופשוטה, כמו כריך. ואם יתן שיעור של שקל לכל מתנה – יצא ידי חובה, מפני שאפשר לקנות בו לחם בנפח של שלוש ביצים (כפרוסה וחצי), שהוא מאכל שאפשר לשבוע ממנו בצמצום. וכל המרבה במתנות לאביונים הרי זה משובח (ועי' בהמשך ח).

אין לתת מתנות לאביונים מכספי מעשר כספים, מפני שאין אדם רשאי לקיים את חובתו בכסף שהוא חייב לתת לצדקה. אבל אפשר לחשב שקל אחד לכל מתנה, ולהוסיף ולהגדיל את המתנה מכספי מעשר כספים.

אביון הוא עני שאין לו כסף לצרכים הכרחיים לבני ביתו. והכל יחסי לזמן ולמקום. היו זמנים שבהם מי שהיה לו לחם לאכול ושני בגדים ללבוש כבר לא נחשב עני, וכיום גם מי שיש לו ארבעה בגדים ללבוש ולחם וגבינה לאכול עדיין נחשב לעני.

אפשר לתת את המתנה גם לילד עני, ובתנאי שתהיה לו דעת שלא לאבד את הכסף. הנותן שיעור שתי מתנות לזוג עניים, או לאלמנה ובנה הקטן הסמוך על שולחנה – יצא ידי חובת שתי מתנות. אבל הנותן שתי מתנות לאביון אחד, אפילו אם נתנן בזו אחר זו, לא יצא, כי צריך לתת לשני אביונים.[1]

מי שאינו מכיר שני אביונים, או שהוא מתבייש לתת להם את המתנות, ייתן את מתנותיו לגבאי צדקה הגון, והוא יחלק בשליחותו את המתנות לאביונים. והגבאים צריכים להשתדל לתת לאביונים את המתנות באופן שיוסיף להם שמחה בסעודת פורים.[2]

YouTube player

[1]. החיד"א במחזיק ברכה כתב בשם זרע יעקב יא, שאין יוצאים במתן פרוטה, כי שווי כל מתנה צריך להיות לפחות כמחיר מאכל בנפח שלוש ביצים, שזהו שיעור הסעודה הקטנה ביותר, ואפשר לצאת בלחם כשיעור שלוש ביצים. ע"כ. ונראה שלדעה זו טוב לתת כשיעור שאפשר לקנות בו ארוחה פשוטה כמו לחמנייה ולֶבֶן, או כריך או מנת פלאפל וכיוצא בזה. מנגד, במ"ב תרצד, ב, כתב בשם הריטב"א, שניתן לצאת בכל מתנה, ואפילו בפרוטה אחת. ושווי פרוטה כיום הוא פחות מעשר אגורות. אולם כיוון שזה ספק בדברי קבלה, יש להחמיר. ועוד, שכיום לא ניתן לקנות בשווי פרוטה דבר, ואולי גם ריטב"א יסכים שכיום אין יוצאים בשווי פרוטה (וכן הסמ"ע חו"מ פח, ב, הסתפק אם כיום אפשר לקדש אשה בפרוטה, וכן ש"ך יו"ד רצד, טז, לעניין חילול נטע רבעי). ואם כן, גם לדעה זו צריך לתת שיעור שאפשר לקנות בו משהו בעל חשיבות כלשהי, וזה קרוב לשקל.

[2]. בעבר היו הגבאים קונים עגלים ושוחטים אותם לצורך סעודות פורים של העניים. ולא היו רשאים לצמצם בקניית העגלים כדי להשאיר כסף לצרכים אחרים של העניים, אלא היו מכינים מאכלים לצורכי הסעודה בשפע, ואם נותר כסף, היו נותנים אותו אחר פורים לשאר צרכי העניים (ב"מ עח, ב; שו"ע תרצד, ב).

תפריט