חיפוש
Close this search box.

פניני הלכה

ט – מצוות השמחה והסעודה

מצווה לעשות את הפורים יום משתה ושמחה. ואף שככלל, מצווה לשמוח בכל משך לילו ויומו של פורים, שיאה של השמחה בסעודת פורים. מפני שכך היא הדרך לבטא שמחה – בשתייה ראויה ומשמחת במסגרת סעודה גדולה ומכובדת. לפיכך, חובה לקבוע סעודה אחת בפורים למשתה ושמחה, וצריכים לקיימה ביום. ואם עשה את הסעודה בלילה – לא יצא ידי חובתו, שנאמר: "לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה" (אסתר ט, כב; מגילה ז, ב).

אף שהחובה לקיים סעודה ביום, גם בליל פורים יש מצווה לקבוע סעודה בדברים משמחים ולהרבות קצת במאכל ובמשקה.

בכל משך הפורים, בלילה וביום, יש מצווה להרבות בשמחה. ובכל מה שיוסיף אדם שמחה הרי הוא מהדר במצווה. וכן נוהגים ישראל להרבות בכל משך הפורים בשירה ובריקודים, בדיבוק חברים, בלימוד התורה המשמחת, בטעימת מאכלים טובים ובשתיית משקאות משמחים.[9]

ואף ביום השני של פורים יש מצווה להוסיף קצת בשמחה ובמשתה, כפי שנאמר: "יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה". היינו שמי שגר בירושלים יוסיף לשמוח קצת גם ביום י"ד, ומי שגר בשאר המקומות יוסיף לשמוח קצת גם ביום ט"ו (רמ"א תרצה, ב).

נחזור לדיני הסעודה: צריך להכין לסעודה בשר בהמה, שכך מקובל אצל רוב האנשים שאכילת בשר משמחת. ומי שקשה לו לאכול בשר בהמה, ישתדל לאכול בשר עוף, שגם באכילתו יש שמחה. ואם גם עוף אין לו או שאינו חביב עליו, יכין לסעודה מאכלים טעימים אחרים וישמח בהם יחד עם שתיית היין.

צריך לקבוע את הסעודה על הלחם, מפני שלדעת רבים, בלא לחם הסעודה אינה סעודה חשובה.[10]

מצווה לקיים את הסעודה בצוותא, עם בני משפחה או חברים, כדי להרבות בשמחה. וכשאדם סועד לבדו, אינו יכול לשמוח כראוי (של"ה, מ"ב תרצה, ט).

YouTube player

[9]. מצוות הסעודה מבוארת במגילה ז, ב, ובזה מקיימים מה שנאמר "לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה". ואמנם למדו מפסוק זה איסור הספד ותענית (מגילה ה, ב), אולם בוודאי שיש גם מצווה לשמוח בפועל, והדרך לכך בקיום סעודה למשתה ושמחה, וכן מבואר בשבולי הלקט סי' רא. (וי"א שהמצווה לקיים סעודה מדרבנן, ובבנין שלמה נח, דן בזה). המצווה כוללת אכילת בשר ושתיית יין, ולכן פסק בשו"ע תרצו, ז, שאפילו אונן חייב בזה.

המצווה היא לקיים את הסעודה והמשתה ביום, שנאמר "יְמֵי" (רמב"ם מגילה ב, יד; רשב"א וריטב"א מגילה ד, א). במ"א תרצה, ו, כתב בשם הכלבו, שיש נוהגים שלא לאכול בשר בלילה, כדי שלא יטעו לחשוב שזו סעודת פורים. אולם לראבי"ה צריך לעשות סעודה בלילה בבשר וביין כמו שמצווה לקרוא מגילה גם בלילה, אלא שהסעודה המכובדת והעיקרית צריכה להיות ביום, וכ"כ ב"ח. כיוצא בזה נראה מדברי תוס' (מגילה ד, א), שיש מצווה לסעוד גם בלילה. וכ"כ רמ"א תרצה, א, עפ"י מהר"י ברין. וכ"כ במ"ב ג, וכה"ח ד. כתב רמ"א תרצה, ב, שיש נוהגים לאכול בליל פורים זרעונים וקטניות, זכר למה שאכלו דניאל וחבריו ואסתר בבית המלכות. בנוסף, יש הידור להרבות בשמחה במשך כל היום בכל סוגי הדברים המשמחים, וכמנהג ישראל, וכפשט הפסוק: "לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה".

[10]. מצווה להרבות בסעודת פורים, כפי שכתבו רמב"ם וטור ורמ"א, ומשמע אף יותר מסעודת יו"ט. סתם שמחה בבשר וביין, כמו שאמרו בפסחים קט, א, לגבי יו"ט. ואמנם ביו"ט החובה לאכול בשר היתה בבשר השלמים, אולם גם אחר החורבן יש מצווה לאכול בשר ביו"ט משום שהוא משמח, כמבואר בפנה"ל מועדים א, ט, 5. גם בעוף יש שמחה, כפי שמתבאר מביצה י, ב, ותוס' שם.

נחלקו הפוסקים אם חובה לאכול פת בסעודת פורים. למאירי, ראבי"ה, רש"ל ומור וקציעה, חובה לאכול פת, כמו ביו"ט שמצווה לשמוח וצריך לאכול בסעודות פת. ולתה"ד ומ"א תרצה, ט, אין חובה לאכול פת, שהחיוב לאכול פת ביו"ט אינו מצד חיוב השמחה אלא מצד כבוד יו"ט, שנאמר בו 'מקראי קודש'. וכן נחלקו לעניין השוכח 'על הנסים' בברכת המזון (לעיל טו, 19). וכתב במ"ב יב, שאינו חוזר שספק ברכות להקל. ובערוה"ש תרצה, ז, ויב, פסק מחד שמצווה לאכול לחם, ומאידך שהשוכח 'על הנסים' אינו חוזר, שאין דין הזכרתו בברהמ"ז חמור מהזכרתו בתפילה.

תפריט