י – על תבשיל לעולם מברכים מזונות

פורסם בקטגוריה ו - חמשת מיני דגן. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/10-06-10/

כל מה שלמדנו, שלעיתים מברכים על מאפה מזונות 'המוציא' הוא מפני שמדובר במאפה. אבל על תבשילים של מיני דגן, כגון אטריות ופתיתים, וכן דייסה ממיני דגן, אפילו אם יאכלו מהם כמות גדולה ויקבעו עליהם סעודה – לעולם יברכו 'מזונות' ו'על המחיה'. והטעם לכך, שחילקו חכמים בין מיני אפיה לתבשיל, מפני שכל מיני המאפה דומים במידה מסוימת ללחם, הן בצורתם והן בהכנתם על ידי אפיה. לפיכך, כאשר אוכלים את מאפה המזונות בין הארוחות – מברכים 'מזונות' ו'על המחיה', וכאשר קובעים עליו סעודה – מברכים 'המוציא' וברכת המזון. אבל מיני תבשיל שונים בתכלית מלחם, ולכן גם כשקובעים עליהם סעודה, ברכתם 'מזונות' ו'על המחיה'.

וכן הדין לגבי ביסלי ושקדי מרק, שכיוון שהם נעשים על ידי טיגון בשמן עמוק, נחשבים כמבושלים, ואף אם יקבעו עליהם סעודה – ברכתם 'מזונות' ו'על המחיה'. וכן הדין לגבי סופגניות, שכיוון שהן מתבשלות בשמן עמוק – דינן כתבשיל, ואף אם יקבעו עליהן סעודה ברכתן 'מזונות' ו'על המחיה'.[9]

וכן הדין לגבי קוגל, שכיוון שהאטריות מתבשלות תחילה, אף שאח"כ הקוגל נאפה, כיוון שלא קיבל צורת לחם באפיה, וגם לפני כן האטריות היו ראויות לאכילה, נשאר דין הקוגל כתבשיל, שגם אם יקבעו עליו סעודה – ברכתו 'מזונות' ו'על המחיה'.

ולדעת רבים גם הקובע סעודתו על ופלים לא יברך 'המוציא' וברכת המזון, שהואיל ומאפה הוופל דק כל כך אין עליו שם לחם כלל, וגם אם יאכל מהם הרבה מאוד, יברך 'מזונות' ו'על המחיה' (כך משמע ממ"ב קסח, לח, פתחי הלכה פ"ח לג).


[9]. לדעת ר"ת, המגלגל עיסה עבה, גם אם אח"כ בישלה, כיוון שבתחילה היתה עבה ונותרה עליה צורת לחם – התחייבה בחלה וברכתה 'המוציא'. ולדעת תר"י ורבנו ירוחם, יש שוני בין דין חלה לדין 'המוציא', שדין חלה נקבע בעת גלגול העיסה, שאם היתה עבה התחייבה בחלה, ודין 'המוציא' תלוי באפיה. וכך לדעתם גם דעת ר"ש. וכן פסק בשו"ע קסח, יג. לפי"ז האוכל סופגניה – מברך 'מזונות', כי אף שבלילתה עבה והתחייבה בחלה, כיוון שאח"כ בישלה – דינה כתבשיל וברכתה 'מזונות'. ועיין בשו"ע ורמ"א כאן, ולעיל ג, ח. ולמעשה עדיף שלא לאכול סופגניה בסעודה, כדי שאפשר יהיה לברך עליה 'מזונות'.

ואם אכל מהסופגניות שיעור שביעה, לר"ת חייב בברהמ"ז מדאורייתא. וכתבו מ"א קסח, לד, וא"ר, שכיוון שהוא ספיקא דאורייתא, יש להחמיר כר"ת ולברך ברהמ"ז. ולמג"ג ודגמ"ר, גם בספק דאורייתא יברך 'מעין שלוש', מפני שמדאורייתא יוצאים ב'מעין שלוש'. והבית מאיר ופמ"ג, הקשו על מ"א, שהב"י לא חשש כאן לספיקא דאורייתא, משום שרוה"פ חלקו על ר"ת, ורק לירא שמיים כתב שטוב להחמיר. ולבאו"ה (ד"ה 'ונהגו להקל') יש לפסוק כמ"א רק כאשר עשה בלילה עבה כדי לעשות לחם ונמלך לבשלה כסופגניה, שאז המחלוקת שקולה, ויש להחמיר בדאורייתא. ע"כ. ולמעשה, עדיף שלא לאכול מהסופגניות שיעור קביעות סעודה, ואם אכל – יברך 'מזונות' ו'על המחיה'.

פורסם בקטגוריה ו - חמשת מיני דגן. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.