חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

יג – גרגירי דגן חיים, שלווה, גרנולה ופריכיות חיטה

דרך חמשת מיני דגן לאוכלם כמאפה או תבשיל, ואזי ברכתם 'המוציא' או 'מזונות'. אבל האוכל גרגירים חיים, או קלויים או מבושלים מעט, מברך 'האדמה', שהואיל ולא אכלם כפי מעלתם, הרי הם כשאר מיני קטניות, שמברכים עליהם 'האדמה'.[12]

אולם אם הכינו מהם מאכל חשוב, כמו פריכיות חיטה, שלווה וגרנולה, כיוון שהם מוכנים כל צורכם, ואנשים רגילים לאוכלם כמאכל חשוב שאינו נחות ממיני דגן מבושלים, ברכתם 'מזונות' ו'על המחיה'.[13]


[12]. לגבי ברכה אחרונה על גרגירי דגן התעורר ספק. לדעת רוה"פ יברך 'בורא נפשות', כדעת ריטב"א, רא"ה, מאירי, תר"י, ראב"ד, וכך משמע מרמב"ם ושו"ע רח, ד. וכ"כ מ"א, מ"ב יח; ערוה"ש ט; כה"ח כט. אולם תוס' הסתפקו אולי צריך לברך עליהם 'מעין שלוש', ולכן כתבו שנכון שלא לאוכלם לבדם. וכ"כ רא"ש ורשב"א. לפיכך, מחמת הספק עדיף שלא לאוכלם לבדם, ואם אכלם לבדם יברך 'נפשות' (ועי' בברכ"ה ח"ב ב, 6-8, שיש חוששים לספק ברכות).

[13]. אמנם נפסק בשו"ע רח, ד, שדגן חי או עשוי קליות או שלוק, אם הגרעינים שלמים, מברכים 'האדמה'. ואם הסיר את קליפתם ונתרככו מעט בבישול, מרמב"ם נראה שברכתם 'מזונות', ולתר"י ברכתם 'האדמה' (שעה"צ יט-כ). אולם כל זה הוא כאשר לא הגיעו למצב שבו רגילים לאוכלם. אבל כאשר הכינו את הדגן עד שהגיע למצב שרגילים לאוכלו כאכילה חשובה ומקובלת, כדוגמת שלווה, גרנולה ופריכיות, הרי דינם כדין דגן שנאכל כדרך חשיבותו שברכתו 'מזונות'. שכן נראה מהראשונים והפוסקים, שכל מיני דגן שנאכלים כדרך אכילה חשובה ומקובלת, ברכתם מזונות (תוס' ברכות לז, א' 'הכוסס'; רשב"א שם לו, א; טור רח, ד; ב"י רח, ז; ערוה"ש ט). וכ"כ שו"ת שואל ונשאל ג, קג-קד. ואמנם היו מפוסקי זמננו שהתלבטו בזה, מפני שהם דומים לדגן קלוי ושלוק מעט. אולם למעשה אין מקום לחשוש, וברכתם 'מזונות' ו'על המחיה', שכן ברור שהם נחשבים כמאכל חשוב שהוכן כל צורכו, ואינם נחותים בשום צד משאר תבשילי מזונות, ויש שאף קובעים עליהם ארוחת בוקר. וכך הורה באול"צ ח"ב מו, מג לגבי גרנולה, והרב מרדכי אליהו לגבי פריכיות חיטה. ובכל אופן אין בזה חשש ברכה לבטלה, שכן ברכת 'מזונות' פוטרת כל דבר מזין, על אחת כמה וכמה כשהוא ממין דגן. וגם ברכת 'על המחיה' פוטרת לכל הפחות בדיעבד מאכלים העשויים ממיני דגן, כשם שפוטרת אורז הדומה לדגן, כמובא לקמן י, 4.

כאשר אוכלים את השלווה והגרנולה עם מעט חלב, בברכת המזונות פוטרים את החלב, ואם מוסיפים חלב מעבר למה שצריך להטעמת השלווה והגרנולה, מברכים על השלווה והגרנולה 'מזונות', ועל החלב בנפרד 'שהכל'. ועל השקדים שבגרנולה לא צריך לברך כי הם מיעוט, ואם ירצה להדר ולברך עליהם, יפריד אחד מהם ויברך עליו ויאכלנו לבדו.

תפריט