מלאווח הוא כמין בצק עלים, שעושים אותו שכבות שכבות, ובין שכבה לשכבה מורחים מרגרינה. לאחר מכן מטגנים את המלאווח או אופים אותו. וכיוון שיש בו הרבה מרגרינה, אף שהוא קצת דומה לפיתה, דינו כ’פת-הבאה-בכיסנים’, שאם קובעים עליו סעודה מברכים ‘המוציא’ וברכת המזון, ואם אכלו אותו כדרך ארעי בין הסעודות, מברכים ‘מזונות’ ו’על המחיה’.
כפי שלמדנו ישנם שני כללים בהגדרת קביעות סעודה: האחד שיהיה בו נפח ארבע ביצים, והשני שהסועד ישבע, ואין זה משנה אם השביעה תהיה ממאפה המזונות בלבד או שתהיה מהמאפה ועוד מאכלים. במנה אחת של מלאווח יש קרוב לנפח ארבע ביצים, אבל אין שבעים ממנו כפי ששבעים בסעודה רגילה. לפיכך, המתכוון לאכול מנה אחת יברך ‘מזונות’ ו’על המחיה’, והמתכוון לאכול שתי מנות או מנה אחת עם עוד מאכלים, כשיעור שרגילים לשבוע בארוחה רגילה, יטול ידיים ויברך ‘המוציא’ וברכת המזון.
והמתכוון לאכול מעט יותר ממנה אחת, ספק אם יאכל כשיעור קביעות סעודה, ולכן, מי שיודע שישבע בזה – יברך ‘המוציא’ וברכת המזון, ומי שמסופק – יברך ‘מזונות’ ו’על המחיה’.
וכן הדין לגבי כובאנה וג’חנון, שהם מאפים מבצק, שנאפים בתוך סיר, שהואיל ויש בהם הרבה שמן, אינם נחשבים כלחם שכל ייעודו לקביעות סעודה, ולכן האוכל מהם בין הארוחות מברך ‘מזונות’ ו’על המחיה’. ואם קבע עליהם סעודה, מברך ‘המוציא’ וברכת המזון.[10]