טו – ברכת הרפואה

פורסם בקטגוריה יג - דרך ארץ. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/10-13-15/

לעיתים גופו של האדם נעשה חולה והוא נצרך לעסוק ברפואתו, אבל עליו לדעת ששורש המחלה נעוץ בחסרון רוחני, ועל כן הוא מתרשל במצוות או שיש בידו עוון. ולעיתים אין בידו עוון, אבל היה ראוי לו להגיע למדרגה גבוהה יותר, ואזי הם יסורים של אהבה, לזככו ולרוממו. ולכן יחד עם זה שהאדם הולך לרופא ומטפל בעצמו בדרכים הטבעיות, עליו לערוך חשבון נפש, כדי לבחון מה שורש מחלתו, וכפי שאמרו חכמים (ברכות ה, א): "אם רואה אדם שיסורים באים עליו – יפשפש במעשיו". וזה היה חטאו של המלך אסא, שגם לאחר שנחלה בחטאיו, שלח לדרוש ברופאים ולא פשפש במעשיו לעשות תשובה ולא התפלל, שנאמר (דברי הימים ב' טז, יב): "וְגַם בְּחָלְיוֹ לֹא דָרַשׁ אֶת ה' כִּי בָּרֹפְאִים".
וגם כאשר הרופאים בטוחים שרפואה מסוימת תעזור לחולה, עדיין יש בדבר ספק, הן מצד שגוף האדם מורכב ואין לרופאים אפשרות לעמוד על כל התהליכים שמתחוללים בו, והן מצד ששורש המחלה נעוץ בנפש. ועל כן בלא עזרה משמיים שום רפואה לא תועיל, וזהו שתקנו חכמים להתפלל לה' שהטיפול הרפואי יצליח, ומתוך כך נתעורר לתשובה.
לפיכך, חולה הנכנס לטיפול רפואי, יאמר לפני כניסתו: "יהי רצון מלפניך ה' אלוהי שיהא עסק זה לי לרפואה, כי רופא חינם אתה". ובריא שרוצה להדר ולומר זאת גם לפני טיפול כנגד מיחוש שהוא סובל ממנו, או לפני שהוא לוקח כדור כנגד כאב ראש וכדומה, תבוא עליו ברכה.
לאחר הטיפול, אם היתה בו סכנת חיים, כמו צינתור, אירוע מוחי או ניתוח בהרדמה מלאה, מברכים: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם רופא חולים". ולאחר טיפול שלא היתה בו סכנה, אומרים: "ברוך רופא חולים" (מרן הרב קוק). ומנהג ספרדים, גם לאחר טיפול שיש בו סכנה, לומר את הברכה בלא שם ומלכות, והרוצה לסמוך על מרן הרב קוק, רשאי.[5]


[5]. מקור הברכה בברכות ס, ב, על הקזת דם לצורך רפואי. וכתבו בסידור רס"ג, ספר האורה לרש"י, סמ"ג, סמ"ק, ראב"ן ואורחות חיים, לומר את הברכה בשם ומלכות. וכן הוא בדפוסים הנפוצים של הרמב"ם, וכן מובא בב"י רל, ד, להלכה. וכ"כ ר' דוד אבודרהם וביאר שהקזת דם הכוונה גם שאר רפואות שכוללות חיתוך ורידים. וכ"כ לברך בשם ומלכות: לבוש, פרישה, ט"ז ג, ח"א סה, א; קצוש"ע סא, ד. ואמנם הרבה ראשונים הזכירו את הברכה בלא שם ומלכות, אלא שכך נוהגים לכתוב בדרך כלל את הברכות, וכפי שכתב בב"י שם, אבל אין ראשון שכתב במפורש שלא לומר בשם ומלכות. ויש אחרונים שכתבו שאין נוהגים לומר את הברכה בשם ומלכות (פמ"ג א"א ו; א"א בוטשטאש שם; מ"ב ז). בנוסף לכך, לפי הגרסאות המדויקות ברמב"ם, עולה שאין לומר ברכה זו בשם ומלכות, ויש סוברים שאם הב"י היה רואה את הרמב"ם, היה חוזר בו, שכן הוא מביא את הרמב"ם כמקור לברכה. אבל אין הכרח לומר כן, מפני שהרבה ראשונים כתבו לומר ברכה זו בשם ומלכות. למעשה רוב הפוסקים הספרדים המאוחרים כתבו שלא לומר ברכה זו בשם ומלכות. וכ"כ הרב אליהו בסידורו; ברכת ה' ח"ד ז, יט; הלכה ברורה (יוסף) רל, ו. ומרן הרב קוק הורה שכאשר יש בטיפול הרפואי סכנת נפשות, צריך לברך בשם ומלכות, שכן ברור שדינו לפחות כמו הקזת דם. אבל אם אין בפעולה הרפואית חשש סכנה, יודה בלא הזכרת שם ומלכות (עולת ראיה ח"א עמ' שצ). ואמנם המנהג הרווח אצל ספרדים שלא לברך, אבל הרוצה לברך רשאי לסמוך על מרן הרב קוק זצ"ל, ואין בכך הפרת המנהג, שכן כתב הב"י, וכן פסק ר' יצחק בואינו בשלחן מלכים רל, ה. גם עולי תימן רשאים לברך, שכן פסק בשתילי זיתים רל, ז.

פורסם בקטגוריה יג - דרך ארץ. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן