ט – ערבה

פורסם בקטגוריה ד - ארבעת המינים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
http://ph.yhb.org.il/13-04-09/

סימני הערבה הם שלושה: א) עלה שלה משוך לאורכו כמו נחל ולא בצורה סימטרית. ב) שפת העלה שלה חלק. ג) הענף שלה אדום מעט, וגם אם בעודו צעיר צבעו ירוק, סופו להאדים. ויש מין דומה לערבה שנקרא צפצפה, שאין בו את שלושת הסימנים הללו: העלה שלו מאורך בצורה סימטרית, בשפת עלהו יש שיניים כדוגמת מסור, והענף שלו ירוק. ואמנם יש גם סוג של ערבה ששפת העלה שלה אינו חלק, אלא ששיניה עדינות מאוד לעומת השיניים של הצפצפה (סוכה לג, ב; שו"ע תרמז, א).

כיוון שרוב הערבות גדלות סמוך לנחלים, נקרא מין זה 'עַרְבֵי נָחַל', אולם אין זה מעכב, וכל שהוא מין ערבה, גם אם גדל בהרים ובמדבריות, כשר למהדרין.

שני ענפים של ערבה צריך ליטול עם הלולב, ושיעור כל ענף – שלושה טפחים, שהם כ-24 ס"מ, ובשעת הדחק 19 ס"מ (עיין בהערות 4, 6). אין הגבלה לאורך הענף, שגם אם יהיה ארוך הרבה – כשר, אלא שיש להקפיד שבעת שאוגדים את הערבות עם הלולב, יהיה שדרו של הלולב עולה מעל הערבות טפח (שו"ע תרנ, א-ב; להלן ה, ב).

התכונה המרכזית של הערבה שהיא מלאה חיוניות וכוח צמיחה, ולכן מטבעה היא גדלה ליד מים. וכשהערבה אינה במים היא מתייבשת במהרה, ואם נתייבשו רוב עליה עד שנסתלק מהם כל מראה הירקות ונעשו לבנים – פסולה. ואם כמשו עליה, כיוון שעדיין לא התייבשה, כשרה בדיעבד (שו"ע תרמז, ב). וכיוון שהערבה מתייבשת במהרה, נוהגים המהדרים להחליף את הערבות מספר פעמים במשך החג. ולפעמים על ידי שמירתן בנרתיק פלסטיק אטום, והוצאתן לצורך המצווה בלבד, הן נשמרות בהידורן כל ימי החג.

ערבה שרוב עליה נשרו – פסולה, וצריך להיזהר בזה, כי לפעמים בעת שתוחבים את הערבה לאיגוד הלולב העלים נתלשים (שו"ע תרמז, ב).

ערבה שנקטם ראשה – פסולה, מפני שאין בה 'הדר', אבל אם נקטם העלה העליון והגבעול שלה נותר שלם – כשרה (מ"ב תרמז, י).

פורסם בקטגוריה ד - ארבעת המינים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.

לרכישת הסדרה - לחצו כאן