ד – כיסוי ראש לנשים

אחר שלמדנו (בהלכה ב) שגברים חייבים מן הדין לכסות את ראשם בשעת התפילה ובשעת הזכרת פסוקים וברכות, יש מקום לברר האם גם נשים חייבות בזה. כלומר, האם בחורות רווקות צריכות לכסות את ראשן בעת שהן נכנסות לבית הכנסת או כשהן מזכירות שם שמיים בפסוקים או בברכות. וכן האם נשים נשואות שנמצאות בחדרן בלא כיסוי ראש ורוצות לברך – צריכות לכסות את ראשן.

ב’שולחן-ערוך’ (או”ח צא, ג), נפסק להלכה שאסור להוציא אזכרה מהפה בראש מגולה, וכן אסור להיכנס לבית כנסת בגילוי הראש. ולכאורה נראה שאין חילוק בין גברים לנשים. ואכן ישנם פוסקים שסוברים שגם בחורות רווקות צריכות לכסות את ראשן בעת שהן מזכירות שם שמיים, ובעת שהן נכנסות לבית הכנסת, וכן נהגו במקצת מארצות המזרח (ישכיל עבדי ח”ז עמ’ רפט).

אולם למעשה המנהג הרווח, שנשים נשואות שרוצות לברך בחדרן, ובחורות שהולכות לבית הכנסת, אינן מכסות את ראשן. והטעם לכך, שהואיל ולא מצינו מנהג חסידות שבחורות יחבשו כיפה במשך כל היום, משמע שאין הכיפה נחשבת לגביהן ביטוי ליראת שמיים, וממילא אין עליהן חיוב לחבוש כיפה בתפילה ובשעת הזכרת שם ה’. ואולי זה מפני שלנשים ישנה יראת שמיים טבעית, שאינה זקוקה לסיוע ולסימנים חיצוניים. ואולי, מנהג הכיפה נוסד כהמשך למצוות התפילין, שנועדה להפגין את הנאמנות לתורה ולמצוות בעת שהגברים יוצאים לעבודתם, ומעת שהחלו להדר בקדושת התפילין שלא ללכת עמהן כל היום, הקפידו לחבוש כיפה כאות ותחליף לכך. אולם נשים שהיו בבית, לא הוצרכו לכך. וכיום שנשים יוצאות מביתן לעסוק ביישובו של עולם, ההקפדה על דיני צניעות היא שמבטאת את יראת השמיים באופן יותר גדול ונעלה מהכיפה (פנה”ל תפילת נשים י, ו).[4]


[4]. שם בהערה נתבאר גם דין אשה נשואה שנמצאת בחדרה ורוצה לברך ברכה או לקרוא קריאת שמע שעל המיטה, האם היא צריכה לכסות את ראשה. ביבי”א ח”ו טו, ובספר הליכות בת ישראל ה, ג, כתבו שנשים נשואות צריכות לכסות את ראשן בעת הזכרת ה’, גם כשהן בחדרי חדרים. אבל בפועל נשים נשואות רבות נוהגות לומר ק”ש שעל המיטה וברכת “המפיל” בלא כיסוי ראש. ונלענ”ד שהטעם הוא כי דין חיוב כיפה בברכות מבוסס על מנהג החסידות לכסות את הראש במשך כל היום. שהואיל והכיפה מעוררת ליראת שמיים כל היום, מן הדין לחובשה בעת הזכרת השם. אבל נשים שלא נהגו לעורר עצמן ליראת שמיים בכיפה, ממילא אינן צריכות כיפה גם בעת הזכרת השם. וראייה מכך שלא נכתב בשו”ע שנשים חייבות לכסות את ראשן בעת ברכת הטבילה. ובשונה מהגברים מנהג הכיפה לא נשתרש אצל נשים, וממילא אשה נשואה בחדרה יכולה לברך בלא כיסוי ראש. וכן הורה רשז”א, ואמר שמה שנהגו כיום לכסות את ראשן בברכת הטבילה אינו מחייב שכך צריך לנהוג בכל הברכות (הליכות בת ישראל ה, הערה ו). לפיכך מי שקמה בלילה להתפנות, אינה חייבת לכסות את ראשה בברכת “אשר יצר”. וכן מי שהולכת בביתה בלא כיסוי ראש (כשאין שם אנשים זרים), ורוצה לשתות דבר מה, רשאית לברך “שהכל” ו”בורא נפשות” בלא כיסוי ראש. אבל בתפילת עמידה נשים נשואות שמתפללות בביתן חייבות לכסות את ראשן, הואיל ובלא זאת אינן מופיעות באופן מכובד, כמבואר בפנה”ל תפילת נשים י, ו.

ההלכות בפרק

דילוג לתוכן