חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

ד – אופן אמירת הברכה

המברך על מאכל או משקה, ראוי שיאחוז אותו בידו בשעת הברכה, שעל ידי כך יכוון ליבו יותר. וראוי לאחוז את המאכל ביד ימין, מפני שהיא חשובה יותר (שו"ע רו, ד). אדם שהוא שמאלי, יש אומרים שהואיל וידו החזקה היא שמאל, היא המכובדת אצלו ולכן יאחז את המאכל ביד שמאלו (מ"ב רו, יח). ולמנהג המקובלים, גם שמאלי יאחז את המאכל ביד ימין, שהיא רומזת לחסד ויש לכבדה יותר (בא"ח שלח יט). ורשאי אדם לבחור בזה את מנהגו. אבל נראה שכאשר שמאלי מברך לציבור, כמו בקידוש או בשבע ברכות, עדיף שיאחז את הכוס ביד ימין.

אין לברך על מאכל שאינו נמצא לפניו. ואם בירך על דבר שאינו לפניו, אם ישנה ודאות שיאכל ממנו, למרות שאינו לפניו, ברכתו ברכה. אבל אם יש חשש כלשהו שאולי לא יטעם מהמאכל, ברכתו בטילה. לדוגמה, אדם שיודע בוודאות על מאכל שנמצא בתוך הארון, ובירך עליו, בדיעבד יצא. אבל אם בירך על מאכל שחבירו עומד להביא לו, כיוון שהוא תלוי בחברו ואין בזה ודאות גמורה – לא יצא.

הרוצה לשתות מים מן הברז, יכול לברך ואח"כ לפתוח את זרם המים, ואף שהמים שישתה אינם נמצאים לפניו, כיוון שברור בוודאות שהמים יזרמו מיד עם פתיחת הברז, הם נחשבים כנמצאים לפניו (שו"ע רו, ה-ו, מ"ב יט).

בשעה שאדם מברך, צריך שפיו יהיה ריק ממאכל, שאם לדוגמה, אכל פרי עץ וברצונו לאכול פרי אדמה, יסיים תחילה לבלוע את כל הפרי שבפיו, ורק אח"כ יברך על פרי האדמה. שאין מכבודה של הברכה שתיאמר בפה שיש בו אוכל, שנאמר (תהלים עא, ח): "יִמָּלֵא פִי תְּהִלָּתֶךָ" (ברכות נא, א). ולכן גם לא יברך בשפה רפה, אלא יאמר כל מילה בצורה ברורה (מ"ב קעב, ז).

טעה והכניס אוכל לפיו בלא ברכה, אם יכול להוציאו בלא שיימאס, יוציאו מפיו ויברך. ואם יימאס כשיוציאנו מפיו, יסלק את האוכל לצד אחד של פיו ויברך. טעה והכניס לפיו משקה בלא ברכה, אם  יכול לסלקו לצד פיו ולברך בדוחק, יסלקו לצד פיו ויברך. ואם אינו יכול לברך כשהמשקה בפיו, מוטב שיפלוט אותו, כדי שלא ליהנות ממנו בלא ברכה. ואם הוא נצרך לו מאוד, יבלע אותו בלא ברכה. וכן אם כשיפלוט אותו יעורר גועל אצל חבריו, יבלע אותו בלא ברכה (שו"ע קעב, א-ב, מ"ב א-ב).

תפריט