כפי שלמדנו, המברך על מאכל, כל זמן שהוא עדיין מתכוון לאכול ממנו, אפילו אם הפסיק כל היום כולו, יכול להמשיך לאכול על סמך ברכתו הראשונה. אבל אם שינה את מקומו, מתעוררת שאלה גדולה, האם עליו לברך שוב במקומו החדש. ובדין זה ישנו הבדל בין סוגי המאכלים.
לגבי מאכלים שמברכים עליהם ברכת המזון או 'מעין שלוש', כיוון שהם מאכלים חשובים, יש ספק אם שינוי מקום מפקיע את כוחה של הברכה הראשונה. ולכן לכתחילה, המעוניין להמשיך לאכול מהם לא ישנה את מקומו, ואם שינה, עדיף שלא ימשיך לאכול. אבל אם הוא מתעקש להמשיך לאכול, לא יברך, שספק ברכות להקל (ומהו שינוי מקום יבואר בהמשך לגבי סוג המאכלים השני).[8]
אבל לגבי מאכלים שמברכים עליהם 'בורא נפשות', לכל הדעות, אם שינה את מקומו פקע כוחה של הברכה הראשונה, ואם ירצה להמשיך לאכול, יהיה חייב לברך שוב ברכה ראשונה. וכיוון שאין בדין זה ספק, כל שיש לו צורך לשנות את מקומו, רשאי לעשות זאת ולברך שוב ברכה ראשונה. אלא שיש לבאר מהו שינוי מקום המחייב ברכה חדשה:
האוכל בתוך ביתו בחדר אחד ורצה ללכת לחדר אחר, אם תכנן מתחילה לעבור לחדר השני, או שזה חדר שהוא רגיל ללכת אליו תוך אכילתו, רשאי לכתחילה ללכת אליו ולהמשיך לאכול בלא ברכה, מפני שאין זה נחשב אצלו שינוי מקום. אבל אם הוא חדר שאינו רגיל ללכת אליו בזמן שהוא אוכל או שותה, לכתחילה לא ילך אליו, ואם הלך, כיוון שהוא בתוך ביתו, אינו צריך לברך מחדש (באו"ה קעח, א, 'בבית אחד').
וכן הדין לגבי חדר מדרגות או מרפסת ביתו, לכתחילה לא ילך לשם באמצע אכילתו או שתייתו, ואם הלך, יכול להמשיך לאכול ולשתות בלא ברכה.
אם יצא לחצרו או לרחוב או לבית אחר, כיוון ששינה את מקומו, אם ירצה להמשיך לאכול – עליו לברך. ואם בכל משך יציאתו יכל לראות את המקום שהתחיל לאכול בו – בדיעבד לא יברך. אבל אם היתה רשות הרבים מפסיקה בין המקום שהתחיל לאכול בו לבין המקום שיצא אליו, עליו לברך על המשך אכילתו (מ"ב קעח, יב).
אם כשיצא, נשאר חבירו שאכל עמו במקום אכילתם או שתייתם, הרי שחבירו שמר על זיקתו למקום האכילה ולברכה הראשונה, וכשיחזור יוכל לאכול ולשתות בלא ברכה. ובשעת הצורך אפשר לנהוג כך לכתחילה (שו"ע קעח, ב).
מי שאכל בחוץ, כל זמן שהוא רואה את המקום שבו בירך בתחילה, עדיין נחשב שלא שינה את מקומו. ואם היה מהלך בדרך ובירך על אכילה או שתייה, אין שינוי מקום נחשב הפסק לגביו, שכל הדרך היא מקומו (שו"ע קעח, ד, מ"ב מב).
