בירך על פרי "בורא פרי העץ" מתוך מחשבה שייתכן שירצה לאכול עוד פירות ממה שנמצא בביתו, פטר את כל הפירות שבביתו, ואף שאינם לפניו על השולחן, ואף שלא ידע במדויק אילו פירות נמצאים אצלו. וכן מי שרגיל תמיד אחר שהוא אוכל פרי אחד ליטול עוד פירות ממינים שונים, גם אם לא חשב על כך במפורש בעת שבירך על הפרי הראשון, פטר את כל הפירות שהוא רגיל לאכול. ואף אם אינו רגיל תמיד לאכול עוד, אם הפירות היו לפניו בעת הברכה, כיוון שלעיתים אדם נגרר לאכול עוד ממה שלפניו, נפטרו בברכתו. וכדין פרי עץ דין מאכלים שברכתם 'שהכל', 'אדמה' ו'מזונות'.[5]
אבל אם כיוון לאכול רק פרי אחד ולא יותר, פטר אותו בלבד, ואם ירצה לאכול פירות נוספים, יצטרך לברך שוב. וכן אם בירך סתם, והביאו לו פרי שלא היה צפוי כלל שיביאו לו, כגון שהביאו אותו מבית אחר, צריך לברך עליו (שו"ע קעז, ה; רו, ה, מ"ב רו, כ).
בירך סתם על מאכל, בלא שהתכוון לפטור את כל סוגי המאכלים שנפטרים באותה ברכה, וגם בלא שהתכוון לאכול רק את המאכל שעליו בירך, ורצה אח"כ לאכול עוד מאכלים שנמצאים בביתו ואינם על שולחנו, נחלקו הפוסקים אם נפטרו בברכתו. וכיוון שספק ברכות להקל, יאכלם בלא ברכה. ולכתחילה נכון לכוון תמיד בכל ברכה שמברכים, לפטור את כל המאכלים והמשקים שנמצאים בבית וברכתם זהה (שו"ע ורמ"א רו, ה). ומי שהתרגל לחשוב כך, נחשב כמי שכיוון לכך גם בפעמים ששכח לכוון זאת במפורש.[6]
[6]. עצה לצאת מהספק: מי שאכל מאכלים שברכתם האחרונה 'בורא נפשות', ולא כיוון לפטור הכל, יכול לצאת מהבית לטיול קצרצר, וכיוון שיעקור ממקומו, כשיחזור יתחייב לכל הדעות לברך ברכה ראשונה על מה שירצה לאכול (להלן ז). ראו עוד על פרטי הספקות בב"י רו, ה; דרכ"מ ג; מ"ב רו, כ-כב; ערוה"ש רו, טו; חזו"ע ברכות עמ' קעח-קפא. וכן בהרחבות. בירך על פרי ונפל מידו, ונמאס עד שאינו ראוי לאכילה, יאכל פירות אחרים שנמצאים לפניו, או פירות שנמצאים בארון וכיוון עליהם במפורש בברכתו (ואף שבשו"ע רו, ו, פסק כמחמירים, כ"כ למעשה בבאו"ה רו, ו, וספק ברכות להקל).
