חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

ו – דינים בברכת הריח

הסובל מנזלת או אדם שניטל ממנו חוש הריח (תתרן), כיוון שאינו נהנה מהריח הטוב – אינו מברך. המסופק אם הוא חש את הריח או אם נותר עוד ריח בבושם, ינסה להריחו, ואם יחוש בריח טוב, יכוון ליהנות ויברך. הבודק בשמים שונים כדי להחליט מה לקנות, כל עוד הוא עסוק בבדיקתם, כיוון שאין כוונתו ליהנות – לא יברך (בא"ח ואתחנן ב,  וראו לעיל ט, א, 1).

נטל מין ריח ובירך עליו והניחו מידו, ואח"כ רצה שוב להריח בו, כיוון שבעת הברכה הראשונה לא חשב שאח"כ יריח ממנו עוד – יחזור ויברך. ואם כאשר בירך בראשונה התכוון להמשיך ולהריח ממנו, כל עוד הוא בביתו, ברכתו הראשונה מועילה לו לכל היום. וכן אם היה הריח נודף בבית, גם אם לא כיוון להמשיך להריח, כיוון שבפועל הריח ממשיך להגיע אליו, אינו צריך לחזור ולברך. ואם יצא מביתו למשך חצי שעה, הרי זה הפסק, וכשיחזור ויהנה מן הריח – יברך (שו"ע ריז, א, מ"א ג).

נכנס למקום שיש בו כמה מיני בשמים והוא נהנה מכולם יחד, יברך 'מיני בשמים'. ואם ירצה להריח מכל מין בנפרד, יכוון שלא ליהנות מכולם יחד, ויגש אל מיני הריחות השונים, ויברך על כל אחד מהם את ברכתו.

אם הפסיק בדיבור בעניין אחר בין הברכה להרחה, הפסיד את הברכה, ועליו לברך שוב לפני שיהנה מן הריח.

הנהנה מריח דלק או דבק – אינו מברך, שאין מברכים אלא על דבר שנחשב בעיני רוב בני אדם כריח טוב.

אדם שאינו נהנה מריח שנחשב טוב בעיני רוב בני אדם – אינו מברך, הואיל ולא נהנה.

אין מברכים על ריח היוצא ממקטרת, שהואיל ואסור לעשן משום שהעישון מזיק לבריאות, אין לברך על הנאת העישון.

אסור להריח בסוכות מההדסים שבארבעת המינים, שהואיל ועיקר ייעודם להנאת ריח, כאשר הוקצו הדסים אלו למצוות ארבעת המינים, התקדשו למצוותם ואסור ליהנות מריחם (סוכה לז, ב). אבל על האתרוג יש לברך כאשר נוטלו במיוחד כדי להריחו  ולא לשם קיום מצוות נטילת לולב.[7]


[7]. האתרוג מיועד לאכילה, לכן כאשר הוקצה למצוות ארבעת המינים – נאסר באכילה, אבל לא נאסר בהנאת הריח (סוכה לז, ב). כאשר נוטלים את האתרוג כדי לקיים בו את המצווה, מותר כדרך אגב גם להריח אותו. אולם אין מברכים על כך, כדין המריח פרי תוך אכילתו. ולכתחילה עדיף שבעת נטילתו למצווה לא יתכוון להריחו, כי אם יתכוון לכך, לדעת ראבי"ה, ראב"ן ורוקח יצטרך לברך עליו, ולה"ר שמחה לא יברך, מפני שייעודו למצווה מבטל את מעלת הריח שבו. וכתב רבנו פרץ שכדי לצאת מהספק טוב להימנע מלהריח בו, וכ"כ בשו"ע רטז, יד; תרנג, א. ואמנם גם אם נטלו להריחו בזמן אחר, כגון לפני שיגיע הזמן לקיים בו את המצווה, לרבנו שמחה, ט"ז, א"ר, ח"א, סדבה"נ – לא יברך, אולם לרוב הראשונים, וכן לרש"ל, מ"א וחוות יאיר, יברך. והעיקר כדעתם, שכך הוא פשט הגמרא סוכה לז, ב, וכן נפסק בבאו"ה רטז, יד; חזו"ע הל' ברכות עמ' שכז.

אסור להריח בשבת מפרי מחובר לעץ, שמא יקטפנו. אבל מותר להריח ענפים ריחניים שמחוברים לשורשם ולברך עליהם, מפני שאין צורך לקוטפם כדי להריחם (וראו פנה"ל שבת יט, ח).

תפריט

פניני הלכה סט 19 ספרים
לרכישת הספרים לחצו כאן
דילוג לתוכן