אמרו חכמים (ע"ז כו, ב), שמותר ליהודי למול את הגוי לשם גירות, ואסור למול את הגוי לשם רפואה. ונחלקו הפוסקים האם מותר לישראל למול גוי לשם מצווה, למרות שאין כוונתו להתגייר.
יש אומרים שגם כאשר הגוי רוצה למול את עצמו או את בנו לשם מצווה, כל עוד אינו מתכוון להתגייר, אסור ליהודי למול אותו. יש מפרשים מפני שאברהם אבינו עומד ומבחין בין מי שנימול למי שאינו נימול, להציל את הנימולים מגיהנום, וזה שמל את הגוי מבטל את סימן המילה מישראל (ט"ז יו"ד רסג, ג). ויש אומרים שכל זמן שאין כוונתו להתגייר, אין להסיר ממנו את חרפתו ולחותמו בחותם ברית קודש (לבוש רסג, ה). ויש מוסיפים חשש, שמא על ידי המילה הגוי יתחפש ליהודי ויפגע בישראל (מעיל צדקה יד). וכך היא דעת כמה אחרונים (הר צבי יו"ד רטו; אג"מ יו"ד ב, ז; ישכיל עבדי יו"ד ג, יב).
אולם מנגד לדעת רבים, כל האיסור למול גוי הוא לשם רפואה, משום שאסור לרפא גויים בחינם, וממילא אם משלמים על כך שכר אין בזה איסור (רש"י ותוס' ע"ז כו, ב; רמב"ם מילה ג, ז; שו"ע רסח, ט; ש"ך יו"ד רסג, ח; יבי"א יו"ד ב, יט).
יתר על כן כתב הרמב"ם, שאם הגוי רוצה לקיים מצוות מילה בלא להתגייר, יש לו על כך שכר, ובתנאי שיעשה זאת מפני שהוא מאמין בתורה ולא מסיבה דתית אחרת שהוא ממציא לעצמו. וכתב הרמב"ם שאין הבדל בדין זה בין מוסלמים לנוצרים, כל שרוצה למול לשם מצווה מתוך אמונה בתורת משה, יש לו על כך שכר, אמנם אין שכרו כשכר מי שהתורה צוותה עליו למול מפני שנולד יהודי או שבא להתגייר (תשובות הרמב"ם פאר הדור ס). ואין לחשוש שאברהם אבינו יצילם מדינה של גיהנם גם אם ירשיעו, מפני שהוא מציל רק פושעי ישראל שנימולו.[4]
למעשה, כשנשאלתי על ידי נוצרים אוהבי ישראל שבקשו למול את בנם ביום השמיני מתוך הזדהות עם העם היהודי. השבתי שמותר לקיים את הברית, ויאמרו שהמילה מתקיימת מתוך הזדהות עם העם היהודי והערכים האוניברסליים של היהדות. ואין לברך את ברכות הברית שנועדו למי שחייב במצווה. אבל רצוי לקרוא את כל הפסוקים שנאמרו לאברהם אבינו על ברית המילה.
