חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

ז – משמעותו הרוחנית של חול המועד

מצוות חול המועד מיוחדת במינה, לכאורה היה ראוי שלאחר שמתעלים למדרגת יום טוב, אין ראוי לרדת ממנה עד סיום החג, ואילו המצווה היא, שלאחר יום טוב ראשון מקיימים את ימי חול המועד, ורק בסיום ימי החג מתעלים שוב למדרגת יום טוב. אבאר קצת את משמעות הדבר על פי ביאוריו הנפלאים של רבי נתן תלמידו של רבי נחמן מברסלב.

אמר הבעל שם טוב משל, כשם שמלמדים תינוק ללכת, בתחילה מסייעים לו ואח"כ עוזבים אותו, והוא מנסה לעמוד וללכת ונופל, עד שלבסוף הוא מצליח ללכת בכוחות עצמו. כך בתחילת דרך עלייתו של האדם, מעניקים לו מן השמיים הארה גדולה שלמעלה ממדרגתו, ואח"כ מסלקים אותה ממנו והוא נופל, ועליו להתאמץ לאחוז בדרכו ולעמוד בניסיונות, ומתוך כך יצליח לזכות שוב באותה הארה גדולה, והפעם לא ייפול ממנה כי היא מתאימה למדרגתו. על פי זה אפשר להבין את עניינו של חול המועד: בתחילת החג מאיר לנו ה' הארה גדולה ממדרגתנו, ובצאת יום טוב הוא מסלקה מאיתנו, ותפקידנו להתחזק בימי חול המועד בתורה ושמחת החג, ומכוח זה, אנו זוכים שוב ליום טוב שבסיום החג. וכיוון שכבר זכינו להתכונן לקראתו בחול המועד, אנו זוכים בו למדרגה גבוהה יותר. וכפי שאמרו חכמים, שמדרגת קריעת ים סוף שהיתה בשביעי של פסח למעלה ממכת בכורות שהיתה בראשון של פסח. וכן אמרו שראתה שפחה על הים מה שלא ראו ישעיה ויחזקאל (מכילתא בשלח). וגם בשמיני עצרת השמחה יתירה, שכל שבעת ימי חג הסוכות שמחתנו עם ה' משותפת עם שאר האומות, ואילו בשמיני עצרת ה' שמח עמנו בלבד (סוכה נה, ב). (ליקוטי הלכות חול המועד א, א; ב, א).

עוד תועלת יש בירידה ממדרגת יום טוב לחול המועד, שעל ידי כך יכולים להעלות נשמות נפולות שקדושת יום טוב גבוהה מדי עבורן, ודווקא מפני שחול המועד קרוב יותר אל החולין, הן יכולות להתעלות דרכו בעזרת המצוות שאנו מקיימים בחול המועד, שהן: לימוד תורה, שמחת החג, דיבוק חברים וצדקה. והרמז לכך, שהמלאכה שמותר לעשות במועד רומזת לתפקיד הרוחני שלנו בימים אלו. בחול המועד מותר לעשות מלאכת דבר האבד, לרמוז שימים אלו נועדו להעלות נשמות אבודות. וכן הותרה מלאכה לצורך המועד, לרמוז שעל ידי הימים הללו אנו יכולים להבין את משמעות החגים ומתוך כך לזכות לקלוט את אורם הגדול ביום טוב האחרון (שם ג, ד; ג, ו; ד, ג; ד, ו).

עוד מגמה יש לימי חול המועד, שהואיל ויש בהם צד של חול, על ידם הקדושה נמשכת ומתגלה בימות החול. שכן יש לדעת, שככל שהיום מקודש יותר, כך ההשפעה האלוקית ניכרת בו יותר, וממילא האיסור לעשות בו מלאכה חמור יותר. ומנגד, ככל שמתרחקים מההשפעה האלוקית, כך צריכים לטרוח ולהשתעבד יותר בעבודה קשה לצורך הפרנסה, כפי שארע לנו בעקבות חטא אדם הראשון. ותפקידנו לגלות את דבר ה' בכל מעשה ידינו, ועל ידי כך בתהליך הדרגתי נשתחרר מעול שעבוד הפרנסה, ונזכה שכל מלאכתנו תהיה לשם שמיים בנחת ושמחה (עיין לעיל ג, א).

השבת היא יסוד קדושת הזמן, וקדושתה קבועה וקיימת מששת ימי בראשית, ועל כן אסור לעשות בה כל מלאכה. מתוך קדושת השבת נצטוו ישראל להמשיך קדושה לכל הזמנים עד ימות החול. בשלב הראשון נמשכת הקדושה לימים הטובים, שהם ימי חול שנתקדשו על ידי ישראל והפכו להיות ימים קדושים (כמבואר לעיל א, ג). וכיוון שימים אלו נתקדשו על ידי ישראל, מותר לעשות בהם מלאכה לצורך אוכל נפש של ישראל. אלא שעדיין ימי החול נותרו מרוחקים מהקדושה, ולשם כך נתן לנו ה' את ימי חול המועד, שהם ימים ממוצעים, שמקצת העבודות מותרות בהן ומקצתן אסורות. ועל ידי אותן העבודות שנעשות במועד בהיתר לשם שמיים, נמשכת קדושה לכל העבודות שאנו צריכים לעשות בימות החול שבמשך השנה. וזה עיקר תיקון העולם, שגם עבודת הפרנסה תהיה לשם שמיים, כדי לתקן את העולם ולהיטיבו, וכדי להרבות בצדקה ולקבוע עיתים לתורה. ועל ידי כך אנו מתקנים את ל"ט המלאכות, שלא יהיה בהן עוד חטא וקללה שגורמים לאדם להשתעבד לחומרנות, אלא יהיו מקודשות להקים בהן משכן ובית להשראת השכינה (ליקוטי הלכות חוה"מ ד, ח).

תפריט

פניני הלכה סט 19 ספרים
לרכישת הספרים לחצו כאן
דילוג לתוכן