חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

יז – עד מתי מותר לנטוע ולזרוע בזמן הזה

למרות שדין תוספת שביעית בטל, אסור לנטוע עצי פרי חשופי שורש לאחר ט"ו באב שלפני השמיטה מפני מראית עין. משום שהנוטע לאחר מכן נחשב מצד דיני ערלה כאילו נטע בשביעית, שכן הכלל הוא ששלושים יום בשנה נחשבים שנה, וצריך עוד ארבעה עשר יום כדי ששורשי האילן יקלטו באדמה. נמצא שאם נטע את האילן עד ט"ו באב, אחר שיספיק האילן להיקלט עוד יעברו עליו שלושים יום בשנה השישית, וממילא השנה השישית תחשב כשנה הראשונה למניין הערלה. אבל אם ייטע את האילן מט"ז באב ואילך, השנה הראשונה שלו תהיה השנה השביעית, ויראה הדבר כאילו נטע את העץ באיסור שביעית.

אבל אם השתיל היה בעציץ שיש לו נקב והיה מונח על האדמה לפחות שלושים יום, הרי שכבר מעת שתילתו בעציץ מונים לו שנות ערלה, וכיוון שיש לשורשיו גוש אין לו צורך ב-14 יום עד שייקלט באדמה, וממילא מותר לנטעו באדמה אפילו ביום האחרון לשנה השישית.

עצי נוי וזרעי פרחים מותר לשתול עד סמוך לכניסת השנה השביעית, הואיל ואין בהם דין ערלה, וגם אין דין תוספת שביעית בזמן הזה (רמב"ם, רמב"ן והגר"א). ואף שכך ההלכה, לכתחילה טוב לחוש לדעת המחמירים להצריך שהשורשים יקלטו באדמה לפני כניסת השמיטה (ר"ת). כלומר, עץ או שיח חשוף שורש צריך לשתול עד סוף יום ט"ו באלול, וזרעים עד שלושה ימים לפני ראש השנה. ושתילים שנמצאים בגוש גם לדעת המחמירים מותר לשתול עד כניסת השביעית, הואיל ואינם צריכים זמן להשרשה.[17]

חשוב להזכיר, שחובה להכין היטב את המטעים והגינות לפני השמיטה. לבצע בשישית גיזומים עמוקים, להניח דשנים איטיי-שחרור, וזאת כדי להימנע בשביעית עד כמה שאפשר ממלאכות שנצרכות לקיום העצים. עוד חשוב להזכיר, שהרוצים לשתול דשא צריכים להקדים את שתילתו בחצי שנה לפחות לפני השמיטה, כדי שיספיק להיאחז ולמלא את כל השטח בשלימות (כמבואר בהלכה יב). וגם הרוצים לשתול מרבדי דשא, צריכים לשותלם כחודש לפני השמיטה, כדי להבטיח את השתרשותם המלאה לפני השמיטה. שאם הדשא לא ימלא את כל השטח יהיה אסור לכסח אותו בשמיטה, וגם את השקייתו יהיה צריך לצמצם למידה שלא ימות, אבל השקיה נוספת תהיה אסורה מפני שהיא משביחה את המשך צמיחתו.


[17]. לדעת רמב"ם ג, יא; רמב"ן, ריטב"א ומאירי בר"ה ט, ב; גר"א ורע"א, האיסור לנטוע לפני השביעית הוא מפני הרואים שיחשבו שנטע בשביעית (גיטין נג, ב), אבל אין איסור ששורשי הנטיעה ישתרשו בשנה השביעית, ולכן מותר לנטוע עצי סרק בכ"ט אלול. אמנם בעצי פרי כאשר השתיל היה בעציץ נקוב שלא היתה חציצה בינו לאדמה במשך שלושים יום (מקובל להחמיר ולהצריך נקב בקוטר של 2.5 ס"מ), מחשיבים את שנות הערלה מעת שנטעו אותו בעציץ, וממילא מותר להעבירו מהעציץ לאדמה בכ"ט אלול. ואם היה בעציץ שאינו נקוב, מותר לשתול אותו עד סוף כ"ט אב, שהואיל והוא בגוש אינו צריך זמן לקליטתו באדמה, אבל הוא צריך שלושים יום כדי שהשנה השישית תחשב לשנתו הראשונה למניין ערלה. אבל לגבי נטיעת עצי סרק וזרעים אין שום הגבלה, הואיל ואין בהם מניין ערלה.ולדעת ר"ת (תוס' ר"ה י, ב, 'שלושים'), האיסור הוא שההשרשה תתרחש בשביעית, ולדעתו אין הבדל בין עצי פרי לעצי סרק, והאיסור הוא מט"ז אלול, שכן ארבעה עשר יום הוא זמן השתרשות העצים. ולגבי זרעים, יש אומרים שזמן קליטתם שלושה ימים (תה"ד, ש"ך יו"ד רצג, ב), ויש אומרים ארבעה עשר יום (דגמ"ר, רע"א), והרוצים לצאת ידי כולם, ישתלו זרעים עד ט"ו באלול (מאמ"ר א, ח). אבל לא כתבתי דעה זו למעלה, הואיל וממילא דעת רוב הראשונים והאחרונים כרמב"ם, שאין שום הגבלה לזרעים ועצי סרק. מותר לזרוע עד ערב ר"ה זרעי פרחים או פקעות שינבטו לאחר כמה חודשים (מאמ"ר א, ז).

ויש שלמדו מהרמב"ם שגם עצי סרק צריך לשתול עד ט"ו באב, מפני שאם ישתלו לאחר מכן, הרואים יראו שתיל קטן מאוד, ויחשדו שנשתל בשמיטה (רשז"א, ומאמ"ר א, ד). אמנם למעשה, אין צריך לחוש לשיטתם, הואיל ורוב הפוסקים לא ביארו כך ברמב"ם (יד פשוטה), ובנוסף לכך הדין דרבנן, ובמיוחד כיום שרגילים לשתול שתילים ממשתלות, ופעמים שהם גדולים ופעמים שהם קטנים, ואין רגילים להבחין בגיל הנטיעות שבאדמה.

תפריט

פניני הלכה סט 19 ספרים
לרכישת הספרים לחצו כאן
דילוג לתוכן